אין לי כותרת.
אני מרגישה לבד.
בעולם הענק והאכזר הזה..
שבוע לא הגעת.. ואני ש ב ו ר ה
לא רק שלא ראיתי אותך מיום שלישי שעבר
אתה לא עונה לי..
ולה כן.
כמה זמן אני אהיה בצד?
כמה זמן תחשיב אותי רק לידידה,
וגם זה בקושי?
אני אמורה לשנוא אותך נועם..?
לשנוא אותךעל כל מה שאת עושה לי?
את פוגעת בי כל כך,
לפעמים אני שואלת את עצמי,
איך את קוראת לעצמך חברה?
בטיול השנתי,
שיחקנו אמת או חובה.
נועם וירדן (אחת מהחברות הכי טובות שלי ששמה דנה, מאוהבת בירדן.)
נועם וירדן הצתרפתו..
אפילו לא חובה.
ודנה הסתכלה, וכל מה שעצר את הדמעות שלה זה הפחד שירדן יראה..
אתה הסתכלת, והעיניים שלך נצצו.
אמרת שאתה לא מרגיש טוב,
אבל אפחד לא באמת האמין לך.
גם העיניים שלי נצצו,
כי ראיתי אותך..
אתה אוהב אותה ואתה פגוע.
אתה אוהב אותה.
אתה אוהב..
אותה.
ולא אותי.
בחיים לא תאהב אותי..
נועם..
אני אמורה לסלוח לך?
אני אמורה לאהוב אותך?
אני אמורה להחשיב אותך לחברה שלי?
השקרים שאת אומרת לי..
עליו
ובינתיים
בזמן שאתם מדברים וצוחקים ביחד
מאושרים
נהנים
אני..
יושבת בצד..
וחותכת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
