true story

אחרי הערב ההוא..

לא יכלתי להסתכל עליו שוב בעיניים..

אבל הוא הסתכל בשלי.

וצחק.

המשכתי לחיות עם הכאב הזה, פשוט לא יכלתי להתגבר עליו.

יום אחד..

החלטתי.. זהו.

הוא לא יפגע בי יותר,

אני מתגברת עליו.

גרמתי לעצמי להתאהב בילד אחר,

נדב.

זה היה ביום שבת.

כמובן שעדיין נשארו לי רגשות אליו..

אבל התחלתי להתגבר..

ביום שני.

חברה שלי, רז

הביאה כדור.

והוא לקח לה אותו

בלי שהיא הרשתה

והוא לא הסכים להחזיר לה

היא פחדה,

היא לא הייתה מסוגלת נגדו

העיפו את הכדור אליי

ותפסתי אותו.

לקחתי אותו והבאתי לה.

הוא נורא התעצבן,

התחיל לצרוח עליי ולקלל אותי.

ואז הוא בעט בי..

ורץ לכיתה, וסגר את הדלת

ולא נתן למורה להיכנס.

רצתי, כרגיל לשירותים

ניסיתי להרגיע את עצמי,

נשמתי בכבדות,

הרגשתי כאילו הכל מתפרק,

ואני מוכנה להישבע לכם שכמעט איבדתי הכרה.

המורה הגיעה ולקחה אותי לחדר שלה

היא הלכה להביא לי מים

נדב הגיע..

לי ולנדב, לא היה קשר.

נדב היה בכיתה המקבילה,

ובחיים לא דיברתי איתו.

אני בספק אם הוא ידע את השם שלי.

הוא הגיע.

הוא ראה אותי בוכה, שבורה לחתיכות.

הוא שאל מה קרה.

אמרתי "אורי."

הוא שאל :"מה הוא עשה לך? הרביץ לך?"

עניתי: "גם."

הוא שאל אם אני יודעת איפה המורה, אמרתי שלא..

והוא הלך.

הסברתי למורה מה היה,

לא יכלתי להגיד מילה מבלי להתייפח באמצע..

היא שלחה אותי לספרייה, במקום השעה הבאה,

ושם נדב היה.

הוא ישב מולי וקראתי..

לא היה לי אומץ לדבר איתו.

גם לא אחרי שהוא ראה אותי ככה בוכה..
המשך אחר כך.

היי תגיבו -.- 

אמ.

נתחיל מכיתה ה'.

הוא הגיע. הוא ובת דודה שלו.

אני זוכרת את היום הזה, יום רביעי..

שיעור מתמטיקה עם סינייה.

אני והילד שישב לידי..

שיחקנו עם מחקים.

גזרנו אותם וזרקנו אחד על השני..

ואז הוא הצטרף.

שיחקנו וכל כך נהננו..

התאהבתי בו ברגע הזה.

עלינו למעלה לשיעור מדעים..

ובהיתי בו כל השיעור.

והוא בי.

חשבתי שהיה משהו..

אבל לא היה ביננו שום קשר. כלום.

אמרתי לחברה הכי טובה שלי באותו זמן..

כמובן שהיא סיפרה לבת דודה שלו..

ונחשו מה אז? בת דודה שלו לו.

ידעתי את זה בפנים תמיד.

הוא הסתכל עליי אחרת,

ניסה להתרחק ממני כל פעם שהתקרבתי, למרות שבמילא לא היה כלום..

ידעתי את זה.

פשוט ידעתי.

הפסקתי לדבר איתן, הן הכחישו..

הילד הזה,

אבא שלו היה חולה בסרטן.

הוא היה מאוד אלים, הוא היה מאוד פגוע..

זאת אחת הסיבות שכלכך אהבתי אותו,

ואני בחיים לא אצליח לשנוא אותו על מה שהוא עשה לי..

עברה שנה.

שנה מאוד קשה.

שנה שהוא התגברה בי בכל פעם שהייתה לו הזדמנות,

ניסה לרמוז שהוא יודע..

אף אחד חוץ מאלוהים לא זוכר כמה פעמים רצתי לשירותים באמצע שיעור,

הפסקה, או משהו כזה..

כדי לבכות לבד..

על זה שהוא יודע.

כיתה ו'.

יום אחד,

אחרי חצי שנה,

אחרי בת מצווה של בת דודה אחרת שלו מהכיתה..

יום אחרי..

גם יום רביעי אני חושבת.

הוא לא הגיע.

זה היה היום החופשי של המחנכת.

והיא נכנסה לכיתה.

והיא אמרה

" אבא שלו נפטר אתמול. "

שיחקתי את עצמי חזקה..

רק אחרי זה, כמו תמיד

רצתי לשירותים ובכיתי..

קשה.. מאוד קשה.

שבעה, הגענו כולם מהכיתה.

שיחקנו בבית של בתדודה שלו, שגרה מולו,

זאת שסיפרה לו עליי..

אמת או חובה.

אני והוא יצאנו.

הוא שואל, אני עונה..

ברוב טיפשותי, בחרתי אמת

הוא שאל

" נכון היית מאוהבת בי בתחיל שנה? היא סיפרה לי "

-והצביע על בת דודה שלו-

אמרתי

" כן, ואני עדיין לא יודעת למה "

אמרתי את זה עם דמעות בעיניים.

אפחד לא ראה, היה חושך

אחרי כמה דקות, הלכתי לשירותים..

לא בכיתי

כי אם הייתיבוכה כשהייתייוצאת כולם היו רואים

ניגבתי תעיניים

ויצאתי מהר

שבורה..

פשוט שבורה.

יש המשך, נכתוב אח"כ O:

עפתי למקהלה ♥

אז..
בוקר.
בוקר זה הדבר הכי מבאס בעולם..

כי רק עליו אני חלמתי.

חלמתי רק עליו ועליי,

ולהתעורר למציאות,

למציאות הקרה והקשה..

זה הדבר הכי קשה בעולם.

אני מתגעגעת אליך, 

אני מתגעגעת אליך וכל כך אוהבת אותך

בבקשה תאהב אותי,

בבקשה תרגיש אליי מה שאני מרגישה אליך,

בבקשה תענה לי כשאני קוראת לך..

בבקשה..

אל תאהב אותה..

והיא בין החברות הכי טובות שלי..

סיפרתי לה שאני אוהבת אותך כדי שהיא תתרחק ממך,

והיא הבטיחה לי כך.

אחרי יום תפסתי אותה מסתמסת איתך בזמן שלי לא ענית.

היא הבטיחה לי שבחיים לא תעשה אתזה שוב.

היא שינתה את השם שלך בפלאפון,

כדי שהיא תוכל להמשיך לדבר איתך מבלי שאני אפריע.

בפייסבוק שלה, יש אלפי הודעות איתך..

ולא, היא לא אוהבת אותך.

היא אוהבת את הרן.

אבל אתה אוהב אותה,

והיא משקרת לי יום ולילה ופוגעת בי כמו שרק אנשים אחדים יודעים..

בשביל להיות איתך..

החופרת החדשה (; ♥