מכרתם אותי.
מכרתם אותי ובכלל לא הייתי מעורב בעסקה.
אפשר להגיד שהייתי מטווח, טריגר, ועוד כל מיני דברים.
אפילו לא הייתי צד בדבר, הכל נעשה מאחורי הגב.
לקחת ממני את זה.
היית הרבה דברים בזמן הזה.
הגעת בתקופה אחת הטעונות בחיי והיית שם.
נתת לי להרגיש.
נתת לי להרגיש הרבה דברים.
אבל עכשיו אני מרגיש בעיקר את הכעס והדקירה.
כשהכל כבר שקט בחוץ ואין עוד משהו שיסיח אותי דווקא שם זה היה.
נשארתי, נשארתי כמו הרבה דברים שנשארו פה באמצע, בשביל הזה.
ולמה לב אחד כן ואת השניים האחרים לא?
כלכך קשה לי דווקא עכשיו להשתמש בך שוב כמוזה.
ובתוך כל זה דווקא השורות האלה הן מה שרץ לי בראש.
"בכל מקום אחר
האנשים פוגעים בי
זה לא יכול להיות
לא לא שאנשים זונות לא לא
גומרים הולכים
הם משאירים בי זיכרונות
ואת כותבת על קירות
רק שהשמת לא תשקע וממשיכה
להתמסטל כאילו אין ברירה"
(אופליה - אלמנה שחורה)
ואני יודע שלא על זה הוא כתב אותן.
כשעזבתי אז והרגשתי שאני הולך להשתגע כמעט אחרי זה זה עבר.
לקח לי זמן לאבד את התחושה הזו.
ותוך רגע היא שוב מצאה בחזרה את הדרך שלה אל הראש שלי.
בלי לדעת אפילו קראת דברים שנכתבו בגללך, בזכותך, אני לא החלטתי עדיין מה מהם.
אולי הוא צדק וזה באמת היה השיעור שלי.
ואולי אני באמת כאן כדי לתקן משהו.
דבר אחד בטוח, כבר אין בי את האנרגיות.
לא את האנרגיה להתמודד, לא את האנרגיה להבין, ולא את האנרגיה לחוות עוד משהו כזה.
אם פעם הייתי צריך להתמודד עם שני מקרים היום קיבלתי את השלישי ואפשר להגיד שמשלב את שניהם.
מרגיש סחוט מכל הכיוונים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
