האופטימיות, החיוך והתקווה. מה מעט נחוץ כדי שהחיים יהיו מאושרים, והכל נמצא בנו, ובאופן המחשבה שלנו. -

"נמאס להם מהכל, הם פשוט רצו ללכת מכאן,לעוף מכאן,לברוח מכאן.. הוא לא ידע באמת לאן לברוח, והיא לעומתו, הייתה מיואשת מהכל הוא החליט שהוא רוצה לעוף למעלה, לפרוש כנפיים למעלה, ופשוט "להתיישב" על העננים. היא גיחחה, ואמרה שזה בלתי אפשרי. הוא התעקש ורצה לנסות זאת פעם אחת, לראות אם באמת כל מה שאומרים נכון. אהבתם ממש חזקה לשמיים ולעננים.תמיד הם אהבו ביחד לצפות בשמיים, במיוחד שהעננים הופכים למן אדומים/וורודים, כשהשמש שוקעת. הוא הכריז ואמר, שמחר, שהשמש זורחת, והעננים יהיו כבדים ויתפרסו על השמיים, הם יחדיו יעשו זאת. בים. היא, למרות שיודעת ובטוחה שזה לא יצליח, אחרי שיכנועים רבים הוא שיכנע אותה, והיא כמובן תלך איתו. למחרת בבוקר, כשהשחר עלה יצאו השניים מביתם מוקדם, השאירו פתק קטן שהם פשוט הולכים מפה,רחוק מפה. השעה הייתה 6:00 בבוקר, והם הגיעו לים כפי שתכננו. פרשו שמיכה לעבר החולות, ישבו וחשבו איך יוכלו לעשות זאת. היא ידעה שלא יהיה לו רעיונות. פשוט הוא רצה לעוף. פתאום נרדמו השניים, למשך שעתיים ויותר היא התעוררה לפניו,ראתה שהוא לא לידה, היא לא הבינה מה מתרחש. איפה הוא. פתאום, היא הסתכלה אל השמיים, ופשוט ראתה אותו יושב על ענן אחד ענק, יושב ואומר לה, "כמה שאני אוהב את העננים" היא חייכה אליו חיוך ענקי, וביקשה שיקח אותה אליו, כי היא לא מוכנה לגמור את החיים שלה בלעדיו. הוא ירד אלייה למטה, ושניים ריחפו אל הענן שלהם. הענן שממנו הם בחיים לא ירדו, כי מה שווים החיים שלהם? "אני אוהב אותך,עד שהמוות יפריד בינינו.'"

שבת שלום :)