שלום, שלום.
על מראה שחורה שמעתי רק השבוע. החלטתי שצריך לראות במה מדובר, היות והביקורות היו מתחנפות ממש.
ראיתי, והזדעזתי. ואני מדברת רק על הפרק הראשון.
אזהרה- לכל מי שלא ראה את הפרק, ומעוניין להינות מחווית צפייה נטולת ספויילרים, רוצו לראות את הפרק ורק אז קראו את הפוסט. ההמשך יהרוס לכם את כל המתח.
הסיפור בקצרה לכל מי שראה ושכח, או החליט לקרוא ואז לראות- הסיפור הוא בדיוני, ומספר על כך שהנסיכה סוזנה, המאמי-הלאומית של אנגליה, נחטפה והחוטף דורש מראש הממשלה לקיים יחסי מין עם חזיר כדי לשחרר אותה. וזה לא הכל- המעשה צריך להיות מצולם ומשודר בכל העולם. אחרת... טוב, היא תמות, כמובן. עד כן, זה נשמע מזעזע מספיק, נכון? למה לעזאזל המשכתי לראות את הפרק? כי רציתי לדעת אם הוא יעשה את זה.
ראש הממשלה שלנו עובר כמה תהליכי עיכול- בהתחלה, הוא טוען שזו בדיחה. אחר כך הוא מבין שאוקיי, זה אמיתי, אבל אין סיכוי שאני עושה את זה. אז הוא מחליט שחייבים לרכז את כל המאמצים במציאת סוזנה. כשמאמצים אלו נכשלים וכשמסבירים לו שאם הוא לא ימלא את בקשת החוטף הוא יהיה האדם השנוא ביותר בתבל, ושלא יהיה ניתן להבטיח את שלומו או את שלום משפחתו, הוא מחליט שהוא יבצע את זה. הוא יקיים יחסי מין עם חזיר.
עכשיו, כמה הבהרות לפני שנמשיך- הבימוי בסרט הוא מצויין. במשך ארבעים דקות ההיכרות עם ראש הממשלה, מגיעים (טוב, אני הגעתי) לרמה כזו של הזדהות איתו, שברגעים שבהם הוא מתכונן למעשה בקושי יכולתי להמשיך לראות את הפרק. גם בגלל המעשה עצמו, וגם בגלל שלא יכולתי לסבול את המחשבה שהוא יעשה אותו. כשהוא החליט שהוא יקיים את דרישת החוטף, ממש דיברתי למסך. אמרתי לו "אל, אל תעשה את זה."
וחזרה אל המציאות- רמה כזו של הזדהות עם הדמות הראשית מובילה לחשוב- מה אני הייתי עושה? מה אני הייתי רוצה שהוא יעשה? מה המעשה הנכון לעשות במקרה כזה?
כל מחשבה הגיונית אומרת לנו- המעשה הלא נכון היא לקיים יחסי מין עם חזיר. אין נסיבות שבהן המעשה יראה לנו לא מגעיל, או דוחה או לא מוסרי. זה אסור. נקודה.
מצד שני, האם המעשה הנכון לעשות הוא לעמוד על העקרונות שלנו במחיר של מוות של אדם אחד? הם זה נכנס לקטגוריית המצבים שבהם צריך לומר: "לא, אני לא מוכנה לוותר על העקרונות שלי אפילו אם זה יגרום לכך שיתקעו לי כדור בראש?"
אבל אני חושבת, שראש הממשלה לא מחליט לעשות את המעשה בשם אף אחד מהשיקולים האלו. ולכן, אני חושבת שהפרק גאוני, כי הוא לוקח הכל צעד אחד קדימה.
אני אסביר.
ה"כופר" שנבחר, לא נבחר סתם. יש לו משמעות. יוצר הסידרה לקח את אחת החיות שבאופן אינסטינקטיבי הכי דוחות אותנו (לא שיש לי משהו נגד חזירים ספציפית, פשוט כשחושבים [בלי שום קשר למעשה מיני] מה יותר מגעיל- סוס או חזיר, רוב האנשים יאמרו חזיר) ואת הפעולה האינטימית ביותר, פעולה שמעידה על כבוד האדם שמבצע אותה, וחיבר בניהן. והוא עשה זאת כדי להקצין, כדי לזעזע באמת.
זו פעולה שאומרים עליה- בחיים לא, בשום מצב. כי עצם המחשבה עליה מעוררת בחילה. ויותר מבחילה, אלא סלידה ממש. אם ניקח חיה שאוהבים, סתם לדוגמא, דובי פנדה, עדיין לא נוכל לדמיין דבר כזה קורה. למה? כי זה בגנים שלנו. בני אדם וחיות לא נועדו להזדווג. זה בגנים וזה בתודעה. זו סלידה מולדת, נטייה מולדת, "אל תעשה לעולם" הכי בסיסי שיש.
ולמה ראש הממשלה עושה את זה? אני חושבת, שזה לא בגלל שיקולי 'הצלת חיים' ו-'אבירות' ו-'ויתור על העקרונות בשביל מטרות נאצלות'. זה בגלל דעת הקהל.
כי ברגע שרק 27% מאזרחי המדינה אמרו שהוא צריך לעשות את זה, לא הייתה לו שום בעיה לא לעשות זאת. אבל ברגע ש 27% הפכו ל 82%, ואמרו לו, תקשיב, אדוני ראש הממשלה, אם לא תעשה את זה הרבה אנשים יכעסו והם יכעסו עלייך כבנאדם, הקרייה שלך תיהרס וירצו להרוג אותך ואת משפחתך, הוא עשה זאת. זו לא שלא הייתה לו ברירה. הוא היה יכול להציל את עצמו ואת המשפחה שלו. הוא יכל לברוח להודו, או לסין, או לפינלנד, לחיות עם המשפחה שלו ולדעת שאומנם מישהי מתה בגללו (לא שאני מקלה ראש. מישהי מתה בגללו!), אבל שמר על המוסר והאנושיות שלו. ואז, אולי האנגלים היו שונאים אותו, אולי כל העולם היה שונא אותו, אבל הייתה לו הנחמה שלפחות הוא לא שונא את עצמו.
כי ברגע שהוא עשה את המעשה הזה, הוא ויתר על האנושיות שלו. ומה שהכי גרוע, זה שאחרי שעברה שנה מהמעשה הרייטינג שלו היה גבוה מתמיד, וכולם אהבו אותו. ואני חושבת לעצמי- איך זה יכול להיות? המנהיג שלכם עשה חזיר, בגללכם, ואין שום בושה, לא מצידו ולא מצדכם. שום דבר. כאילו זה מעשה נורמטיבי. איך הוא יכול להסתכל על עצמו, איך אתם יכולים להסתכל על עצמכם ולומר, טוב, הכל עבר, עכשיו אני אמשיך לצאת לדייטים להביא ילדים לעולם ולחנך אותם... ל-מה בדיוק?
בסופו של דבר, יש שני דברים שאני לומדת מתוך זה.
לאנשים כקבוצה יש כוח ממש גדול. לדעת קהל יש כוח ממש גדול. אנחנו באמת יכולים לשנות דברים. אבל הקטע הוא שיש לנו גם אחריות. שנה אחרי שהמעשה קרה, היה משדר טלוויזיה שאומר "ראש הממשלה עשה בלה בלה בלה". ואני חושבת לעצמי, הוא עשה את זה בפועל, אבל מי שהפעיל אותו מאחורי הקלעים היו האזרחים. והם לא קולטים את זה. והייתם צריכים לראות את הפנים שלהם לפני שזה קרה, הם ממש ציפו לזה. הם רצו לראות את זה קורה. לא בדיוק מאהבת הנסיכה סוזנה, נכון? ואחרי שנה, אני בטוחה שכל אחד חושב לעצמו, ראש הממשלה עשה, ראש הממשלה אמר, ולי אין קשר לשום דבר מזה. אז, בוקר טוב חמודי, אתה אשם בדיוק כמוהו.
ואני יודעת שהכל בדיוני, זה לא קרה באמת ואולי גם לא יקרה אף פעם. אבל אולי גם כן.
ואני רוצה להאמין שאם היו שמים אותי במצב של 'אנושיות' מול 'שנאת עולם', הייתי בוחרת באנושיות. ואני חושבת שזה צריך להיות מבחן קבלה לכל מי שמקבל החלטות בעולם, כי להיות מנהיג טוב זה קודם כל להיות אדם טוב (קלישאה, אומנם, אבל כמה אמת יש בה, נכון?). ואם בתור אדם, מה שמנחה אותך זה לא לכל הפחות כללי המוסר הבסיסיים ביותר (ועכשיו אני מדברת על יותר מהחזיר ההוא), אז אין ליד שלך שום זכות להיות על ההדק שיכריע עבור כל שאר האנושות. אבל זה סיפור לפוסט אחר.
שכשיבוא הרגע, טייסי חלל אמיצים, תבחרו בלהרוג את המפלצת ולא בלהציל את הספינה ולהפוך למפורסמים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: