השבוע חגגנו יומהולדת 6 לנוגה המדהימה שלנו, לא ייאמן שעברו כבר שש שנים מאז יצאה התינוקת עם העיניים הכחולות הענקיות שנראה כי היא מתעניינת ומבינה הכול, במשקל של שני קילו, אחרי שמי יודע אילו טלטלות עברה ברחם שלי בארבעת החודשים שקדמו ללידה...

להסתכל ולהתענג עליה זה הניצחון וההישג הכי גדולים שלי, ההבנה בשביל מה נלחמתי ועל מה.

לאחרונה עולות בי שוב מחשבות רבות לגבי מה אני רוצה בחיים, מה עושה לי טוב ומה פחות, האם הדרך בה בחרתי לאחר ההתמודדות שלי עם המחלה זו הדרך הנכונה בשבילי, איפה אני משפיעה והיכן יכולה להשפיע ולתרום יותר מהניסיון, הידע והדרך שלי. ואני עדיין חושבת...

החגיגה השנייה הייתה שחתמנו השבוע על חוזה עם הפונדקאית המהממת שלנו ובן זוגה, תהליך שהחל בדיוק לפני שנה, הבשיל לאט לאט, ואז נמתח כמו מסטיק בגלל השלב הבירוקרטי מול הועדה של משרד הבריאות - הסתיים בשעה טובה ומוצלחת, ואנחנו יוצאים לדרך. דרך שאין לי ספק שתהיה לא פשוטה ועם לא מעט אכזבות אבל נראה לי שתכלול בתוכה הרבה יותר תקווה, הצלחה ואינסוף רגעים מרגשים...

מרגיש כי הזוג שבחר אותנו ואנחנו אותו מתאים לנו כמו כפפה ליד, קשה לי לדמיין קושי בתהליך מולם אבל אני עדיין בחששות מכך, ומניחה שזה יגיע בשלב כזה או אחר, בייחוד שהרבה הורמונים הולכים להיות מעורבים בתהליך...מקווה לא להיות חרדתית מידי ולהשליך מההיריון הלא פשוט שלי על ההריון הצפוי איתם...

שוב ברגעים כאלה עולה בי הצורך לכתוב ויש לי התלבטות האם לכתוב כאן בבלוג או פשוט למגירה.

אוהבת

הדס