אני חושבת שאני צריכה לעשות קצת חושבים עם עצמי כרגע.

למה? החברות שהיו לי הכי קרובות, תקעו לי סכין בגב סיבבו אותו וברחו.

אין לכם מושג כמה אני מאוכזבת.

אחד התכונות שלי היא שאני תמיד נורא סלחנית כלפי כולם ומנסה להיות נחמדה

ואולי הגיע הזמן לשנות גישה

אף אחד

אבל אף אחד לא ידרך עלי יותר.

ופשוט הבנתי שהם לא ראויים לי

כי מה שהם עשו זה שפל. ועם כמה שאני תמיד מנסה לתת ולעזור ולתמוך

קיבלתי חזרה כלום.

הגיע הזמן לחפש אנשים/חברים אמיתיים, שלא מסתתרים מאחורי מסכות וצביעות.

עם כמה שכן היית חברה טובה שלי

תמיד הזהירו אותי

שאת צבועה

שאי אפשר לסמוך עלייך

ושאת לא חברה טובה

והאמת, כמה פעמים הוכחת לי את זה אבל בכל זאת המשכתי להאמין שאת בכל זאת חברה טובה

כי צחקנו ביחד ונהננו ביחד

לא רציתי לקבל את זה שאת לא בעצם מי שאת לפעמים

תמיד נתתי עוד צ'אנס.

ואולי הפעם, אחרי שפתאום תקעת לי איזה סכין בגב בנונשלנטיות שכזו

אפילו שזה לא עניין ממש ענקי.

אולי התחלתי להבין מי את באמת

וכל מה שאמרו עלייך

אולי זה נכון

פתאום החלטת שנמאס לך, אז פתאום זה נהיה בסדר להיות אדישה סתם ולא אכפתית

ולעשות משהו שאם הייתי עושה לך, את מזמן היית מתעצבנת

אז אולי התגובות שלי הם עם יותר מידי סלחנות

או שאולי אני מגזימה

את לא מודעות כמה את יכולה לפגוע לפעמים

אני לא מאחלת לך שיעשו לך אותו דבר

אני רק מאחלת לך שתביני מה את עושה לאחרים בהתנהגות שלך