רציתי פנימייה קיבלתי צבאית-סיפורים בהמשכים :)

"יומני היקר!
כנראה שלגבי ההורים שלי קצת הגזמתי , הם כן נתנו לי לעבור לפניימיה, אבל לפנימייה צבאית.
אני דיי כועסת עלייהם על זה שהם לא סיפרו לי את זה קודם, אבל אחרי כמה שעות שאני נמצאת פה, המקום לא נראה כזה דוחה כמו כל הפנימייות הצבאיות שמראים בטלויזיה, אולי אני לא צודקת, אולי זה רק בגלל שאני חדשה פה ועדיין כולם נחמדים אליי, אבל אני מאוד מוצה לבנתיים.
אני כבר השתלבתי לי פה עם החברות החדשות שלי, אבל כמובן שאני לא ישכח את אלונה,רינה,דני,עמונאל ואת כל השאר שאין לי כוח לפרט עלייהם!
רק הדבר היחידי שעדיין לא נקלט לי בראש, אני לא יראה יותר את רון, לא יחבק אותו, לא ירגיש את החום שבא מגופו..אני אפילו לא יודעת עם אני יצליח להתגבר על הפרידה הזאת! למה תמיד אצלי כל החיים הולכים בזיגזג, למה אפעם החיים שלי לא יכולים ללכת כמו שאני רוצה!! "
__________________________________________________________________________________

מרוב שאני אוהבת לכתוב, לא שמתי לב שהבנות ברחו לי מהחדר והשאירו אותי לבד.
בזמן שהייתי לבד בחדר התחלתי לסדר את המזוודה שלי לתוך הארון שעמד ליד מיטתי.
כל בגד ובגד שהייתי מוציאה מתוך המזוודה, היה מזכיר תקופה מהחיים לפני הפנימייה, מהתקופה עם רון:
השימלה הכחולה-שאיתה חגגתי את המומולדת 15 כשרון אירגן לי מסיבת הפתעה במועדון שליד הקניון.
החולצה הוורודה-שאיתה כל הזמן הייתי עושה ריצות עם לאה.
ואז איכשהו מצאתי במזוודה את הדובי שהביא לי רון לחצי השנה.. התסכלתי עליו במשך כמה דקות ארוכות, עד שדפיקה בדלת הוציאה אותי מהריכוז בדובי..
-"נו סיוון, כמה אפשר להיות תקועה בחדר? בואי לאכול לפני שהאוכל מתקרר!"-אמרה דנה..

שמתי את הדובי על המיטה.. ויצאתי מהחדר. בדרך לחדר אוכל.. עברנו דרך מגורי בנים..
המסדרון שלהם היה שקט יותר משלנו פי איזה עשר.
הייתה אפילו הרגשה שכל הבנים פתאום ניהו עלמים.
-"תסבירי, למה הבנים פה כאלה שקטים?"-שאלתי את דנה
-"אם תסתכלי אחורה תביני למה כל הבנים נרגעו"-צחקה דנה
הסתובבתי אחורה, ובכניסה לאחד החדרים של הבנים עמדה המנהלת וצעקה על איזה אחד מיב'.
-"אהה, אוקיי הבנתי"- והצטרפתי לדנה בצחוק.
נכנסנו לחדר אוכל ודנה ישר רצה לזוהר ונעמה... הלכתי אחריה.. הן כבר לקחו לי מגש ושמרו מקום.
לא הייתי רגילה לתנאים כאלה, אבל כמו שכבר אמרתי תמיד צריך לנסות משהו חדש בחיים. התיישבתי לידן והייתי שקועה במחשבות שלי..
לפתע בא איזה אחד ואמר שלום לכל הבנות:
-"מי החדשה?"-אמר עם חיוך מאוזן לאוזן.
-"תכיר זאת סיוון, חדשה פה.."-אמרה זוהר..
-"זה שהיא חדשה את זה הבנתי..."-לעג לה.. הבנתי שהוא לא כל כך אוהב את זוהר. ומעניין אותי לדעת למה למרות שזה לא ענייני.
-"אז מאיפה את?"-פנה אליי.
-"אממ אפשר לדעת לפחות את השם שלך?!"- צחקתי.. וכולן הצטרפו אליי..
-"גם חמודה וגם מצחיקה... קוראים לי גיא"-והושיט לי את ידו.
-"אהה..סליחה.."-הוסיף והחזיר את ידו למקום.
-"אני מהדרום"- עניתי לו..
-"היי, גמאני.. איזה עיר??"-שמח כמו ילדה בת חמש שקיבלה בלון למומולדת.
-"אופקים"-כל כך נמאס לי מהשאלות החופרות האלה.. הייתי מבינה אם היו שואלים אותי כל פעם שאלות אחרות. אבל כל פעם מחדש יש את אותם השאלות של: מה השם שלך?, איפה אתה מהארץ?,למה לא שישאלו איזה אוכל אני אוכלת בבית?! וכמה ההורים שלי מקבלים משכורת?! כאילו מהה?!!!!!
-"סייו.. שומעת??"-נתנה לי כאפה בכתף נעמה..
-"אה מה?? פספסתי משהו?"-יצאתי מהמחשבות
-"בזמן האחרון את מרחפת הרבה מה ישלך?"-הצטרפה דנה לשיחה.
-"לי כלום.. למה צריך להיות לי משו???"-המשכתי לאכול.
-"קיצר, גיא השאיר לך את מספר הפלאפון שלו.. רוצה תתקשרי.."-אמרה דנה
-"אה והוא אמר שהוא רוצה להפגש איתך היום בערב בדשא ליד מגרש המסדרים."-הוסיפה נעמה.
-"הילד נדלק עלייך על היום הראשון"-צחקה זוהר.
-"את כזאת מצחיקה היום זוהר, ואוו"-צחקו שאר הבנות. כנראה שזוהר נעלבה עליהן- פשוט קמה לקחה את המגש שלה והלכה לחדר.
אנחנו עדיין נשארנו לשבת שם.. מדי פעם פזלתי לשולחן של גיא ושמתי לב שהוא כל פעם פוזל לכיוונינו..
-"טוב.. כנראה שמישהו כאן איבד חוש כיוון"-צחקה נעמה
-"למי את מתכוונת?"-שאלה דנה
-"לגיא אמינוב שלנו.. ממתי הוא מסתכל לכיוון השולחנות של כיתות י'?"-הוסיפה נעמה.
-"מה איזה כיתה הוא?"-שאלתי לפתע.
-"הוא.... יא' נראלי..."-אמרה דנה
-"הוא... יב' יא מפכרת!!!"-אמרה נעמה.. ומכאן התחיל הוויכוח הראשון של השנה בין נעמה ולדנה..
-"קיצר אני הלכתי לחדר.. אתן צריכות אותי חפשו אותי שם!!"-הפרעתי להן בוויכוח לכמה דקןת לקחתי את המגש ויצאתי מהחדר אוכל.
בדרך לחדר.. הסתכלתי כל הזמן על המפית.. ואז פתאום איכשהו נזכרתי ברון.. אוף זה כל כך כואב כל פעם להזכר במשהו שכבר לא יחזור אפעם!!
מה אני אמורה לעשות...
-"להמשיך הלאאה!!"-נשמע קול מהאחורי הגב שלי..
-"חח זה אתה!!"-הופתעתי לראות את גיא.
-"אל תדאגי אני לא רודף אחרייך."-הצטרף לצחוק שלי.
-"לא מה פתאום.. למה חשבת ככה?"-שאלתי
-"כי כל בת אומרת לי את זה.."

-"אז הנה אחת שלא אמרה לך!!"-חייכתי..
-"כן, שמתי לב"-חייך
התחלנו להתקדם לכיוון החדרי בנות אבל משהו עצר אותנו מלהמשיך הלאה..התיישבנו על הדשא מול המגורים ודיברנו..
השעה הייתה כבר 21.00..
-"בעוד שעה יש "כיבוי אורות".. "-אמרתי לו..
-"לא נורא.. נספיק!"-חייך אליי.
-"אוקיי.. "
-"את הבת היחידה שהתחברתי אליה מהבנות של כיתות י'.. יש בך משהו מיוחד שאין לאפחת אחרת!" -אמר לי את זה בלי קשר לחיים ובזמן הזה ציפה שאני יגיד לו את אותו דבר אבל ביאסתי אותו וזה היה נראה על הפנים שלו:
-"אממ... תקשיב.. אני לא מכירה אותך.. ואני בטוחה ששאם נכיר קצת יותר לעומק.. אז  אוליי...."
-"אוליי מה?"- שאל עם פרצוף של מופתע.
-"בוא קודם נכיר אחד את השני ומשם כבר נראה לאן זה ילך!"-חייכתי קמתי ורצתי לחדר!!
השארתי אותו שם לבד..הוא והמחשבות שלו!!