לפעמים אני רוצה להעלות תמונות שלי לבלוג.. אבל אז לא ארגיש חופשיה לכתוב כל מה שאני רוצה..
לא יודעת מה אני רוצה להוכיח בזה שאני אעלה תמונה שלי..
כנראה, אם התגובות יהיו חיוביות להעלות לעצמי את הבטחון, אם לא, להרגיש שלפחות במשהו אני צודקת..
וכן, כולם אומרים לי כמה שאני כוסית.
לא רוצה לשמוע את המילה הזאת. אני לא סמל סקס או משהו כזה..
רוצה לשמוע יפה. כן, זה משנה. תתפלאו, אבל אותי מעליב לשמוע כוסית. אני לא הדבר הזה שיש לכל בת בין הרגליים.
אני אישה. ילדה יותר נכון.. אבל זה לא משנה..
אולי הכוונה היא טובה, אולי כשאתם אומרים את זה אתם מתכוונים שאני יפה.. אבל זה רק גורם לי להרגיש סתם איזו אחת שאתם רוצים לזיין.
לא רוצה לשמוע שאני נראת אנורקסית, אני לא. אני אוכלת. אני גם לא בולמית. אני לא מקיאה. אני חושבת על הדברים האלה.. מדי פעם שוקלת לעשות אותם.. אבל לא מסוגלת.
הגוף שלי לא כזה נוראי.. אני מודעת לזה.. יש במה לתפוס מצד אחד, מצד שני, אין יותר מדי בטן.. תת משקל או לא, אני לא אוהבת את הבטן שלי. רוצה שהחזה יהיה יותר גדול.. רוצה שהרגליים יהיו יותר רזות. שהאף יהיה יותר ישר. שהעיניים יהיו יותר גדולות.
ויש שיגידו שאני כן יפה. הכל בעיני המתבונן.. הכל עניין של טעם.. הכל עניין של פרופורציונליות.. של מה שהחברה קובעת.
אז לפי החברה, אני בסדר. חברים קרובים שלי יגידו שיותר מזה, אבל איך אני יודעת שהחברה קובעת שרק בסדר?
לא התחילו איתי אף פעם לפני שהכירו אותי.. כשאני נכנסת לאנשהו כל המבטים לא מופנים אלי.. לא צופרים לי ברחוב (טוב אולי מדי פעם)
גם זה שאנסו אותי לא גורם לי להרגיש יותר מזה.. להפך. להרגיש כלום.. לא שווה.. סתם עוד איזו אחת..
לא מיוחדת.
ואני? חייבת להיות מיוחדת.. אני מודה שאני חייבת את תשומת הלב של אנשים.. בגלל זה אני מתלבשת שונה מכולם.
אני מתלבשת כמו שאני אוהבת. שלא תחשבו שאני מתלבשת פרובוקטיבי או משהו כזה.. אני מתלבשת, פשוט בסגנון שלי.. שאף אחד לא יבין אותו..
בגלל זה אני צובעת את השיער.. אני מכורה לזה. אני מכורה ללהיות שונה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
