אני עושה כרגע ביביסיטר על רחלי.
אני קרועה מעייפות, אחרי שקמתי לפנות בוקר, עבדתי, הייתי בהליכה ולא נחתי לרגע.
אבל אני לא מצליחה להרדם.
אני היסטרית.
לא מסוגלת להרדם כשהיא באחריותי.
זה מלחיץ מדי. אחריות מדי.
ומה אם יקרה לה משהו?
ואתה יודע, או שלא, שאני לא נרדמת בקלות ולא ישנה בקלות, ואני צריכה להיות שלווה ורגועה.
ואתה יודע, או שלא, שאני לא מתפקדת טוב בלי שעות שינה.
קצת מזכיר לי את היום שעשיתי איתה במעון.
היא בכתה שאמא שלה הלכה לעבודה.
וגם אני.
ומה אני אעשה כשיהיו לי ילדים?
אני רגישה מדי.
והיסטרית מדי.
ולחוצה מדי.
ואיך שפחדתי כשהיא השתעלה.
אני מפחדת.
אני רוצה שתרגיע אותי ותשכנע אותי שאני אהיה אמא נפלאה.
[ברור שלא, אבל זה שתנסה לשכנע אותי ותהיה כל-כך חמוד כבר ישפר לי את המצברוח]
אני רוצה חיבוק.
ואם נתראה ביום שישי,
אני-
אבקש?
ואתה-
תסכים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
