מכתב בבקבוק

אני ומיטל נסענו היום לעזריאלי.

היא חפשה מתנה לאחיה, לאירוסין,

ואני-

חפשתי אותך.

[וכמובן שלא נמצאת בין מאות ואלפי החיילים שהסתובבו שם, אבל נדמה היה לי שראיתי את מור, פעמיים.]

נכנסנו ל'סורפרייז' לחפש חיה לעינית של הדלת.

ראיתי שם מפוחיות של 'הרמוניקה'. לא רגילות, [כמו זו שקניתי לך, ולעולם לא אשמע אותך מנגן עליה,]

אלו היו מפוחיות מעץ, מצוירות כאלה.

הלב שלי התחיל לדפוק בטרוף.

ובקושי הצלחתי להסתיר את ההתלהבות/ההתרגשות הלא-ברורה שלי ממיטל.

מאז אני לא ממש מאופסת ועכשו אני לא מצליחה להפסיק לבכות..

מאז אני רק נלחמת בעצמי לא לשלוח לך הודעה.

הלוואי שאני אצליח.

חבל שלא ראיתי אותן לפני 8 חודשים. זאת הייתה יכולה להיות מתנת יומולדת מושלמת בשבילך.

אם תבוא ותבקש שנחזור, אני לא מאמינה שאני אצליח לסרב. אפילו שאני משקרת לעצמי שכן.

אבל אני יודעת שלא תבקש.

אפילו שאני עדיין שוגה באשליות שאולי כן. אפילו שאני משקרת לכולם מסביב שלא.