דון ז'ואן:
למי שמכיר את האתר דון ז'ואן שכבר פירסמתי בפוסטים הקודמים ויודע מה זה, מתעניין בטח מאיפה בא השם.
דון ז'ואן הוא דמות דמיונית אגדית, שעלילותיה מתוארות על ידי סופרים רבים בגרסאות שונות.
נהוג להשתמש בכינוי
"דון ז'ואן" כדי להצביע על אדם הידוע ביכולתו לפתות נשים, או על מאהב מושך והפכפך.
רוב חוקרי הספרות המודרניים מסכימים שדמותו של דון ז'ואן מבוססת על דון ז'ואן טנוריו מסביליה, אציל ספרדי אגדי בן המאה ה-16 או המאה ה-17. עלילותיו של דון ז'ואן נפוצו ברחבי ספרד בסיפורי עם.
הנוסח המקורי של האגדה מתאר איך הצליח דון ז'ואן לשכנע נערה צעירה להרוג את
אביה כדי שיוכלו להיות יחד.
בגרסה אחרת, רוצח דון ז'ואן את האב בעצמו, לאחר
שהתעלל בבת.
מאוחר יותר, לפי האגדה, מבקר דון ז'ואן את קברו
של האב ומזמין אותו לארוחת ערב, תוך כדי לעג ברור למת ולזכרו.
חלקו המבעית
של הסיפור ומוסר ההשכל הדתי שבו, מגיע כאשר רוח האב מקבלת את ההזמנה
ומגיעה לארוחה כדי לקחת את דון ז'ואן לגיהנום איתה.
לדעת רוב המומחים, תיעודה הראשון של האגדה בכתב הוא במחזה "המתלוצץ מסביליה והמוזמן מאבן", מאת המחזאי טירסו דה מולינה בשנת 1630.
המחזה, שנכתב כטרגדיה, מציג עמדות דתיות ומוסריות ברורות, בעלות צביון קתולי מובהק.
המחזה קיבע את מעמדו של דון ז'ואן בספרות כאיש נועז וזדוני שנהנה להתגרות באלוהים ואדיש לטוב ולרחמים.
המחזה זכה להצלחה רבה ולתפוצה נרחבת בזמנו, ושימש כבסיס לחיקויים רבים ולגרסאות שונות של הסיפור באיטליה, צרפת, אנגליה וארצות אחרות.
יצירות אחרות על דמותו של דון ז'ואן:
* 1655: המחזה של מולייר, "
דון ז'ואן או הארוחה של אבן"
* 1787: האופרה של
מוצרט "
דון ג'ובאני"
* 1821 : המשורר האנגלי לורד ביירון כתב
פואמה אפית על עלילות האהבים הרבות שהיו לדון ז'ואן בארצות שונות
* 1830: "אורח האבן" – מחזה שירי הנכלל ב"טרגדיות קטנות" מאת אלכסנדר פושקין
* סרטים רבים, ובהם הסרט משנת 1995 "דון ז'ואן דה-מרקו" בכיכובם של ג'וני דפ ומרלון ברנדו
* במחזמר "פנטום האופרה", כותב אריק אופרה בשם "דון ז'ואן המנצח"
למעבר לטריילר של הסרט לחצו על התמונה!
פסיכותרפיסט על סף פרישה (מרלון ברנדו) נתקל במטופל יוצא דופן וכובש לב שמאמין כי הוא דון ז'ואן דה מרקו - המאהב הלטיני הגדול מכולם (גוני דפ).
המטופל מספר סיפורים המציתים את דמיונו של הרופא ומעוררים את חיי הנישואים שלו.
בסרט יש קרבות יפים והומור נחמד,והסוף מעורר מחשבה רבה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
