נשארו עוד 2. אני בחוסר ידיעה לגביי האחרים - עברתי, לא עברתי, מועד ב', לא מועד ב'.

חוסר ידיעה הוא עניין מעיק. אף אחד לא הלך חלק. לא היה אחד שיצאתי ואמרתי בוודאות - לא צריך מועד ב', או - לא ייצטרך שיפור(סוג של מועד ב' מסוג "לא נכשל").

לפעמים בא לי לבכות, אבל אני עוצרת את הפרפקציוניזם שלי, הדועך (רק מבחינה לימודית, כי יצאתי מהאשליה שכל הציונים יהיו מושלמים כמו בתיכון...את זה מסוגלים לעשות רק רובוטים או מדעי הדשא...ואני לא כזאת. אני לא מוכנה לחיות על קפה, משקאות אנרגיה, לוותר על החיים שלי [החלק שלא מוותרים עליו בזמן לימודים] ולא לישון כשאני חיה עליהם - רק כדי לקבל ציון גבוה...יש דברים שאסור להתפשר עליהם...גם על ציונים לא כדאי, אבל לפעמים...אין ברירה אחרת - אם אני לא רוצה לחזור למקומות כאובים).

תרגום: "למה נשים בוכות? - מעצב, שמחה, "???"

היו בינתיים ימים שהרגשתי רצון פשוט לשים את הראש על השולחן ולהירדם ברגע שהתחלתי לבהות בו ולא בכתוב במחברת או בתרגיל רנדומאלי או קושיה שניסיתי לפתור.

תרגום: "כפתור שינה - לחץ עם המצח עד סוף העת"

אבל יהיה בסדר...(נכון?)

תרגום: "שיגעון - חוסר ספק בנורמאליות שלך..."