 כינוי:
אנג'י בת: 37
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
יום רביעי...
בלי שהספקתי לשים לב לזה, חצי שבוע עבר לו ביעף. ולמה שהוא לא יעבור ביעף באמת? כמו נמלה , מצאתי לעצמי "מליון ואחד" עיסוקים בכל יום והדאגות השונות שלי התווספו פה ושם, הפרדה בין החתולים הרבים שלי גם היתה חלק מסדר היום (כמו למשל היום בבוקר - מה שהצריך ממני השקמה מוקדמת - אף אחד בבית מלבדי ומלבד אני לא מוכן "להיכנס בין" שני שולפי הציפורניים האלו בעת קטטה), ו..נכון! : עבודה ולימודים לפסיכומטרי.
מיותר לציין שלאחר קטטות החתולים בבית , היום בבוקר ריי (החתולה ש"מקוטלגת כ"שלי מכל בחינה") התחילה לגרד את הדלת של חדרי מבחוץ וכאילו להיתדפק עליה כדי להיכנס למעונה מעת ינקות ופשוט להירגע אחרי כל הסטרס שה"זכר הצעיר" והפחות דומיננטי, אך המציק לה מאוד מדיי פעם - לא יטריד אותה במנוחת היופי (או משהו בסגנון).
התעוררתי ב- 6 בבוקר, ניסיתי להירדם שוב, וריי קטעה את זה. מעולה, בעיקר כשאני מתחילה להרגיש חולה...:(
וכי למה לא להיות חולה? - כולם חולים. כמובן שזה "לא מתאים לי" , אבל ממתי שפעת או כל וירוס אחר שאל מישהו: "היי..מה קורה? מתאים לך להיות חולה היום?, ז"א..להתחיל להיות חולה - משהו חביב שישבית אותך כמעט לגמריי?" - ואם התשובה היתה "כן" - כמובן שכולם היו שמחים וטובי לב ו"איש תחת גפנו ותאנתו" (או ביטויי אחר שמציין הרמוניה), אולם אם התשובה היתה שלילית "וויתרה השפעת ופסחה על הפת של בית הסרבן" (חיילים לא היו מסרבים ברוב המקרים - הייתי ממליצה ל"שפעת הנחמדה" לבקר בבתי חיילים נואשים לג'-ים...)<-רצויי ללא יותר מדיי תופעות לוואי וחולי מורגש מדיי, כדי שהג'-ים יהיו טובים לגוף ולנפש , או במילים אחרות - חופש.
כן, אני והאסוציאציות שלי לצבא שלא כל כך רחוק ממני...בעוד 3 ימים - חודש בדיוק.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני כל כך לא אוהבת להיות חולה, אבל זה כבר היום השני שאני מרגישה כאילו איזה פראזיט מיקרוסקופי מקנן בי, ומקווה בכל ליבי שזו סתם עייפות (ובאמת, ביומיים האחרונים יצא שנרדמתי בשעות הקטנות של הלילה ללא סיבה מיוחדת, טוב, סיבה טובה יחסית - קריאת ספר ולימודים - ג'יש...אני חייבת להפסיק עם זה..ללמוד אני יכולה בכל שעה נורמאלית - אבל אם תאמינו או לא, אני נסחפת, צוללת לתוך המספרים, המילים וכל סימולציה אפשרית בפסיכו' ואפילו נהנית מדיי פעם לעבוד עם סטופר - זו התקדמות...אולי מצאתי גישה מתאימה סוף סוף, סוג של תחרות - אני אדם תחרותי, תחרות היא אתגר, הרצון לנצח גובר - ואולי זה ייגבור על הלחץ שכניראה "גמר לי את הפסיכומטרי" בפעם האחרונה שעשיתי אחד - זה היה בתיכון...הבגרות שלי ממש לא רעה אגב, אפילו מוצלחת למדיי).
כן, עם התקווה שהחולשה הזו, שאני חשה - היא רק עייפות אני אמשיך הלאה משם, אבל מה בדבר ההרגשה המוזרה בגרון? - זו בהחלט לא עייפות, מה בדבר האף המנוזל לפרקים? - זו גם לא עייפות...דאמט, שזה יעבור ולא יגיע למשהו רציני יותר, שיעבור בכלל!
זהו, כמה אמבטיות מלח (מפנקות ומחממות את הגוף והנפש) , הרבה תה עם דבש וקצת יותר שינה מביומיים האחרונים ואני כמו חדשה - רוצה להאמין, מאמינה...ו...ממשיכה את השבוע.
"אמנות התבונה היא לדעת ממה להתעלם." - אמר ויליאם ג'יימס (קישור - אם לחלקכם אין שמץ, מי זה - היה נשמע לי מוכר אבל לא זכרתי בדיוק מי הוא היה )
והנה, אני אטפל ואתעלם חלקית מההרגשה המציקה והמוזרה הזו ואראה איך הכל משתפר, אח..האופטימיות, לפעמים היא דבר כל כך נפלא - אפילו אם היא בגדר אשליה.
עכשיו בנוגע ל"פריימריז" עם התקלות...סבורה שלספי ריבלין יש יותר ממני להגיד...עזבו אותי מזה, אני צריכה להתמקד בדברים אחרים.
שיהיה לכם המשך שבוע ממצה, מרנין ובריא...(אפילו אם החורף הזה בישראל הוא כאילו בתחפושת של עונות אחרות...- או שיש לו "קריזות" מדיי פעם).
אנג'.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
