לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים


My life Based On A Real Story...

Avatarכינוי:  אנג'י

בת: 37





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    ינואר 2011    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
23242526272829
3031     

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

ושמישהו יגיד לי שזה לא נכון.






הנה אני, אחרי לילה כמעט לבן, מתמוטטת מעייפות, אבל מה עם לישון? כלום - מלבד מספר עצימות עיניים. קשה ככה כשמכרים נמצאים איי שם בעזה, בלי שום "סימן חיים" להודיע שהכל בסדר. אתמול בלילה/ לקראת הבוקר יותר נפגעו חיילים שלנו ... ואני לא יכולה שלא לדאוג. הפעם זה קרוב אליי יותר. אני יודעת שזה קצת "מגעיל" מצידי שדווקא עכשיו אני "ממש מתעוררת" לזה, אבל זה לא סוד שכשדברים נוגעים לדבר מה שחשוב לאדם הספציפי, הכל מקבל פרופורציה אחרת.
זו פעולה קרקעית. זה כבר לא "מרחוק"...והפעם מספר ידיד שלי כלולים בעניין, או יהיו - בכל מקרה - קשר טלפוני בכלל לא על הפרק איתם כרגע וזה מוציא אותי מדעתי...
בעוד באינדונזיה היה רעש אדמה - אצלנו יש את זה. מה "יותר טוב"?, עניין סובייקטיבי - ואת זה קראתי רק היום בבוקר, לא סוג הדברים שעקבתי אחריהם במשך הלילה, או ניסיתי. לפחות האיחוד האירופאי לא "שם את ישראל על המוקד" וטוענן שזה עניין הגנתי - כל הפעולה הזו, מהלך הגנתי...מעודד מעט.

ציצוט: "עכשיו אני יכול להיות רגוע. מיסטר יוניברס תומך!..." - מילותיו של "השטן". ובאמת, אם לחשוב על האימג' של האיש, אם עם האימג' הזה הוא היה נכנס לעזה והאימג' היה פועל לטובתו כמו בימים הטובים - לא היתה סיבה נוספת לדאגה. אבל זו אופטימיות מהולה באפקטים קולנועיים ואקשן טוב, בעיקרון סוג של מדע בדיוני, אבל עדיין מחשבה על כך יכולה להביא לחיוך כלשהו 0 גם אם הוא לא מציאותי לחלוטין (או בכלל).

נכון לעכשיו הרבה לוחמים כבר נמצאים בשטח, מניחה שאלפים - אם זה מה שטוענים, ואני מקווה שההצלחה תאיר לכל אחד ואחד את הפנים ו..כל זה יסתיים בקרוב, "מבצע שהולך להיות אלים" - כך אמרו, אז שכל זה לא יפגע בהם ( לפחות שלא יהיה "ללא דרך חזרה"..)...עד כמה שלא נעים להודות בזה, ידוע שיהיו אבידות, לחימה היא לא משחק שבו יש "אחוזי חיים" או משהו, אבל כמה שפחות...

שכולם יחזרו הביתה בשלום, שיהיה שקט ו...שהחיים יחזרו לסדר.
נכתב על ידי אנג'י , 4/1/2009 08:03   בקטגוריות צ'אנק, צבא, אקטואליה, שברי מחשבות  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



יום רביעי...


בלי שהספקתי לשים לב לזה, חצי שבוע עבר לו ביעף. ולמה שהוא לא יעבור ביעף באמת? כמו נמלה , מצאתי לעצמי "מליון ואחד" עיסוקים בכל יום והדאגות השונות שלי התווספו פה ושם, הפרדה בין החתולים הרבים שלי גם היתה חלק מסדר היום (כמו למשל היום בבוקר - מה שהצריך ממני השקמה מוקדמת - אף אחד בבית מלבדי ומלבד אני לא מוכן "להיכנס בין" שני שולפי הציפורניים האלו בעת קטטה), ו..נכון! : עבודה ולימודים לפסיכומטרי.
מיותר לציין שלאחר קטטות החתולים בבית , היום בבוקר ריי (החתולה ש"מקוטלגת כ"שלי מכל בחינה") התחילה לגרד את הדלת של חדרי מבחוץ וכאילו להיתדפק עליה כדי להיכנס למעונה מעת ינקות ופשוט להירגע אחרי כל הסטרס שה"זכר הצעיר" והפחות דומיננטי, אך המציק לה מאוד מדיי פעם - לא יטריד אותה במנוחת היופי (או משהו בסגנון).
התעוררתי ב- 6 בבוקר, ניסיתי להירדם שוב, וריי קטעה את זה. מעולה, בעיקר כשאני מתחילה להרגיש חולה...:(
וכי למה לא להיות חולה? - כולם חולים. כמובן שזה "לא מתאים לי" , אבל ממתי שפעת או כל וירוס אחר שאל מישהו: "היי..מה קורה? מתאים לך להיות חולה היום?, ז"א..להתחיל להיות חולה - משהו חביב שישבית אותך כמעט לגמריי?" - ואם התשובה היתה "כן" - כמובן שכולם היו שמחים וטובי לב ו"איש תחת גפנו ותאנתו" (או ביטויי אחר שמציין הרמוניה), אולם אם התשובה היתה שלילית "וויתרה השפעת ופסחה על הפת של בית הסרבן" (חיילים לא היו מסרבים ברוב המקרים - הייתי ממליצה ל"שפעת הנחמדה" לבקר בבתי חיילים נואשים לג'-ים...)<-רצויי ללא יותר מדיי תופעות לוואי וחולי מורגש מדיי, כדי שהג'-ים יהיו טובים לגוף ולנפש , או במילים אחרות - חופש.
כן, אני והאסוציאציות שלי לצבא שלא כל כך רחוק ממני...בעוד 3 ימים - חודש בדיוק.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי, אני כל כך לא אוהבת להיות חולה, אבל זה כבר היום השני שאני מרגישה כאילו איזה פראזיט מיקרוסקופי מקנן בי, ומקווה בכל ליבי שזו סתם עייפות (ובאמת, ביומיים האחרונים יצא שנרדמתי בשעות הקטנות של הלילה ללא סיבה מיוחדת, טוב, סיבה טובה יחסית - קריאת ספר ולימודים - ג'יש...אני חייבת להפסיק עם זה..ללמוד אני יכולה בכל  שעה נורמאלית - אבל אם תאמינו או לא, אני נסחפת, צוללת לתוך המספרים, המילים וכל סימולציה אפשרית בפסיכו' ואפילו נהנית מדיי פעם לעבוד עם סטופר - זו התקדמות...אולי מצאתי גישה מתאימה סוף סוף, סוג של תחרות - אני אדם תחרותי, תחרות היא אתגר, הרצון לנצח גובר - ואולי זה ייגבור על הלחץ שכניראה "גמר לי את הפסיכומטרי" בפעם האחרונה שעשיתי אחד - זה היה בתיכון...הבגרות שלי ממש לא רעה אגב, אפילו מוצלחת למדיי).
כן, עם התקווה שהחולשה הזו, שאני חשה - היא רק עייפות אני אמשיך הלאה משם, אבל מה בדבר ההרגשה המוזרה בגרון? - זו בהחלט לא עייפות, מה בדבר האף המנוזל לפרקים? - זו גם לא עייפות...דאמט, שזה יעבור ולא יגיע למשהו רציני יותר, שיעבור בכלל!
זהו, כמה אמבטיות מלח (מפנקות ומחממות את הגוף והנפש) , הרבה תה עם דבש וקצת יותר שינה מביומיים האחרונים ואני כמו חדשה - רוצה להאמין, מאמינה...ו...ממשיכה את השבוע.
"אמנות התבונה היא לדעת ממה להתעלם." - אמר ויליאם ג'יימס (קישור - אם לחלקכם אין שמץ, מי זה - היה נשמע לי מוכר אבל לא זכרתי בדיוק מי הוא היה )
והנה, אני אטפל ואתעלם חלקית מההרגשה המציקה והמוזרה הזו ואראה איך הכל משתפר, אח..האופטימיות, לפעמים היא דבר כל כך נפלא - אפילו אם היא בגדר אשליה.

עכשיו בנוגע ל"פריימריז" עם התקלות...סבורה שלספי ריבלין יש יותר ממני להגיד...עזבו אותי מזה, אני צריכה להתמקד בדברים אחרים.

שיהיה לכם המשך שבוע ממצה, מרנין ובריא...(אפילו אם החורף הזה בישראל הוא כאילו בתחפושת של עונות אחרות...- או שיש לו "קריזות" מדיי פעם).
אנג'.


נכתב על ידי אנג'י , 10/12/2008 08:58   בקטגוריות בכמה מילים, אופטימיות זהירה, סיכום שבועי - בערך, צ'אנק, ציטוטים עם ערך, שברי מחשבות, אקטואליה, צבא  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



"רכוש צה"ל"? - לא עוד :)


אחרי הרבה טירטורים בבסיס לשם מילוי טופס טיולים - אני חוזרת לאזרחות, עם פטור ממילואים ובידיעה שאת החובה שלי מילאתי בכבוד!
:)
הנה, עוד פרק בחיים שלי נחתם בתעודה בצבע ארד וכמה טפסים בצד...וכמובן הזיכרונות.
אין לי מה להוסיף, זו היתה חוויה - לטוב ולרע.
לקטע המלא...
נכתב על ידי אנג'י , 13/11/2008 13:10   בקטגוריות בכמה מילים, צבא  
7 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



Somewhere in between...


p { margin: 0px; } מחר יהיה היום האחרון הרשמי שלי במסגרת הצבאית, למרות שאני בחפש"ש כבר שבוע שלם...לאחר מכן - פשוט לא. אני מתמלאת ברגשות מעורבים והאכזבות הקטנות שלי לאחרונה לא מועילות לזה...ז"א גם בלעדייהן קשה לי להבין מה באמת יהיה טוב בשבילי ואיך להמשיך אחרי הצבא ויתרה על כן, לאן? זו תהייה חזרה למסגרת (או בעצם חוסר מסגרת) ש"נטשתי" למשך שנתיים (וכמובן שכמו חיילים רבים, "התפללתי" לנטוש כמה שיותר מהר - אפילו 21 עלה באופק מספר פעמים, עם רק כמו שלי, אני מתפלאת שלא השתמשתי ב"מה-יש"...).
רגשות מעורבים הם דבר נורא, וקשה לי להתמודד איתם בכל מקרה ובכל תחום חיים - כרגע זה העניין הזה יותר מכל.
במשך השבוע הזה קוויתי להספיק מספר דברים ואת רובם הספקתי, השאר לא היו תלויים בי, ו..."הפלא ופלא" הם לא הובילו לשום מקום...לא יצא מהרצונות האלו כלום בינתיים.
כן, אני יודעת כבר מזמן שהעולם לא סובב סביבי - זה שלב שעוברים בגיל מסויים ובטח ובטח שלא בעשור השני לחיי.

פיבס ושני היו ה"אנשות" שהכי תיקשרתי איתן השבוע, אולי מהסיבה הפשוטה שקל לי להתחבר אליהן ויש להן ערך שלא פחת עם השנים בשבילי.
שאן היתה כאן כשהיה לי רע,...
לקטע המלא...
נכתב על ידי אנג'י , 11/11/2008 17:15   בקטגוריות צ'אנק, אקטואליה, צבא, בכמה מילים  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



My October


Normal 0 MicrosoftInternetExplorer4 /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-tstyle-rowband-size:0; mso-tstyle-colband-size:0; mso-style-noshow:yes; mso-style-parent:""; mso-padding-alt:0in 5.4pt 0in 5.4pt; mso-para-margin:0in; mso-para-margin-bottom:.0001pt; mso-pagination:widow-orphan; font-size:10.0pt; font-family:"Times New Roman";}

אח...אוקטובר...אוקטובר...

זה היה חודש ה"שתיקה שלי". חוסר זמן, חוסר רצון, חוסר טעם לכתוב כל יום ביומו ועוד שלל סיבות כאלו או אחרות שמנעו ממני כתיבה ישירות לבלוג.

המחשב ספג הכל ועכשיו כשנותרו לי פחות משבועיים להיקרא "חיילת", החלטתי לפרסם מספר קטעים/נקודות ציון לחודש ומחר – דף חדש לחודש בו אני אמורה לצאת לאזרחות ולהתחיל סוג של "דף חדש".

 

"Wake up smell the roses, Life is happening and you don't know it. Wake up, take a moment ,Grab it in your hands... and own it."

 

כן, אני אופטימית למרות (או אולי בגלל) הרבה דברים שקרו לי.

 

קטע "ילדותי" מעט (אולי הרבה...תלוי בנקודת המבט)

2 לאוקטובר:

הבוקר היה קר, גם הערבאני חייבת להודות, זה כבר מזג אויר שעולה על הדעת...סוג של סתיו מתקרב, הרגשה נעימה ועם זאת הייתי פשוט חייבת לגרור את החתולים שלי לישון איתי הלילה. כשקריר, אני הרבה יותר מתכרבלת מבדרך כלל, שונאת לישון לבד.

מה שמזכיר לי את הסצנה הקצרה מליל אמש.

שכבתי לי לתומי במיטה, מחבקת כרית, אמא נכנסה להגיד לי לילה טוב והבחינה בעניין:

 

-"איפה צעצועי הפרווה שלך?" – היא קרצה לי.

-"הם לא גדולים מספיק כדי לחבק אותם כשאני ישנה, אף פעם לא היו לי כאלו שהם ממש גדולים ובמשקל הנכון...לפעמים לא כיף לישון לבד...:( , לפחות יש לי כרית כבדה." – עניתי.

-"זהו, אני קונה לך דובי גדול..או משהו...".- היא ניסתה לפתור את העניין.

-"דיי..אמא...את יודעת שזה לא קריטי, אני סתם מתבכיינת לך.."

-"..אני יודעת מותק, אני יודעת, אבל עדיין בא לי לקנות לך דובי...או משהו...".

-"כי?"

-"סתם...אני יודעת שאת אוהבת לחבק...כרית זה מרובע מדיי..." – היא ענתה בחיוך ונשקה לי על המצח.

כן, זה היה מקסים.

יש ימים שזה פשוט בלתי נסבל לישון לבד.

 

ערב יום כיפור שלי:

8 לאוקטובר:

אחרי שמירה אחרונה לשירות, הודיעו לי שלמרות שתכננתי לקחת את כל ההדממה אני אצטרך "לטחון" שתי משמרות לפחות בזמן שאני אמורה להיות בחופש "צורך מבצעי" עלק...

אפילו כשאני עם רגל אחת (או בעצם עם חצי גוף..) מחוץ לצבא לא עוזבים אותי בשקט. פאן פאן פאן...

"יאי!" (לא.)

והיום ערב יום כיפור, מעולה...

ה"אופטימיות" פשוט זורמת ממני היום...מעניין מה יהיה בהמשך.

כרגע (11:21) , אני רק רוצה להיכנס למקלחת ולהירדם לאחר מכן.

*מיותר לציין שבערב יצאתי לטייל עם החברים....?

 

יום כיפור:

9 לאוקטובר:

יום כיפור, הנה אני בבית אחרי כמעט "אינספור" שעות שינה ואחרי טיול חביב עם החברים אתמול. כי זה כל מה שאפשר לעשות ביום כיפור כשחם בחוץלשבת בבית ולחשוב, טובאפשר גם לצאת מ-4 קירות, אבל רצויי שלא. לא בחום הזה בכל מקרה (איפה תחילת הסתיו שקופצת מדיי פעם לביקור?)...

כל עוד אני לא בצבא (ב"מתחת לאדמה" שאני כל כך "אוהבת" לאחרונה), זה טוב. מי היה מאמין שמ"מורעלת", אני אהפוך לאחת מהאנשים שרק רוצים להתחמק מהמסגרת הזו, או במקרה שלי, להגיע ליום השיחרור.

*הקטע ממורמר מעט.

 

10 לאוקטובר:

"You see, human beings are designed for many things, but loneliness isn't one of them."

כיף לי לחשוב על יום שבת בערב...יש עוד "קצת זמן" עד אז, אבל אני מצפה לזהכי אין כמו זמן איכות עם אדם שאוהבים לפני שבוע צבאי ו..בכלל. אם יש משהו שלמדתי בחיים האלו הוא שחברות/חברי אמת הן /הם "משהו" שנשאר איתך לנצח, בין אם בנפש ובין אם פיזית לצידך.

*ואכן...באותו הלילה ישנתי עם שני, לקראת הבוקר קצת נרדמה לה היד והרגשתי רע עם זה וכל העניין עצמו היה קצר משום מפגש חברתי בלילה עצמו (אחד שלא הלך בדיוק על הצד הטוב ביותר..).

 

13 לאוקטובר:

ביליתי יום שלם בבסיס, בזמן שכולם לקחו את חצי היום שמגיע ביום הזה.

 

15 לאוקטובר:

התעוררתי לקולו של רעם וגשם זלעפות (כן, ואתמול היה חם..ושמש..ו...כמעט קיץ) שגרם למכוניות להתחיל לצפצף בצורה פרנואידית. אני לא יודעת כמה הזעקות הופעלו, אבל הרעש היה באמת בלתי נסבלכל זה כמובן שווה את ריח הגשם כשזה יעבור, ובכלל, את הגשם...

איך כמו הצצה של חורף לסתיו שלא קיים ממש , כאן בישראל. חבל שהחזאים טענו אתמול שכל זה תקף רק עד צהריי היום.

אל אף שהתעוררתי מוקדם מהמצופה להיום (גם ללא הרעם הייתי אמורה לקום לפחות ב-6 וחציאין מה לעשות, נסיעה לבדיקות מצריכה השקמה..גם כשאני בחופש...-ועוד מהצבא), מזג האוויר הפתאומי "עשה לי" את הבוקר.

 

18 לאוקטובר:

לא ישנתי משלשום בבוקר (את האתמול אני מחשיבה ל-17 לחודש משום שעכשיו רק חצות..הו רגע...חמישה לאחד..).

ברגע שבהקלדת הכתובת של האתר של ניטוויש כתבתי :

www.nitwish.com

(לא יודעת לאן זה היה מביא אותילא בדקתי...לא עניין אותי ועדיין לא מעניין אותי).

הגעתי למסקנה שזה הזמן ללכת לישון...

 

23-24 לאוקטובר:

יומיים של "שטח".

 

28 לאוקטובר:

אין כמו להתעורר לבוקר גשום...באמת.

 

30 לאוקטובר:

יום נוסף באוגדה, הייתי אמורה לחזור מחר (ה31 לאוקטובר) בצהריים, אבל "שיחררו" אותי ואת שאר "אנשי העזר" ש"גררו" לשם עוד היום.

בפעמיים שהגעתי לאוגדה נהניתי עד רמות מוזרות, והכל למרות העייפות, הלחץ, העומס, מזג האוויר הקר (בפעם הראשונה בה "ביליתי" את הלילה איי שם בשטח באוהלים ותנאים סניטרים מכפירים – אבל אין כאן על מה להתלונן, זה שטח, זה צבא ו...זהו.).

חוויה שלא ארחיב עליה יותר מדיי.

 

היום יום שישי,

אז...שיהיה סופ"ש נעים

נכתב על ידי אנג'י , 31/10/2008 11:49   בקטגוריות אופטימיות זהירה, בכמה מילים, צ'אנק, ציטוטים עם ערך, שברי מחשבות, שטויות, אופטימי, פסימי, צבא, שחרור קיטור  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



עכשיו טוב...:)


הנה, הסופ"ש שלי נפתח רשמית אחרי יום מעיק בצבא ולאחר ביצוע סיום ההחלטה לגביי נקיון יסודי בחדר - היום ולא כמו בכל יום שישי (בשביל זה יש בית שלם לא?)....
בסך הכל, זו לא היתה "תקופה" כל כך גרועה בצבא - דווקא שבוע קל יחסית, מלבד היום - > בנושא זה כבר טיפלתי "צבאית" ובנוגע אל הפנימיות שלי , עקב כך - יש יוגה בשבילה.
אבל כמו שאמרתי - הסופ"ש כאן...יהיה בסדר בסופו של דבר, ואם זה לא בסדר - אין זה הסוף .

שיהיה סופ"ש מעולה ! ואימרו אמן.
ו...תחשבו חיובי, זה מונע סרטן ;)

אנג'
נכתב על ידי אנג'י , 28/8/2008 16:25   בקטגוריות בכמה מילים, סיכום שבועי - בערך, אופטימי, צבא  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



גימלים - TAKE 2 - תרתי משמע


אין כמו "גימלים" ליצירת סופ"ש ארוך :)
זו אולי הפעם השניה או השלישית בכל השירות הצבאי שלי ש"הוצאתי" גימלים ולא "קיבלתי" (באמת ובתמים משום מחלה).
היו לי את הסיבות שלי ו...לא, אני לא מרגישה רע עם זה. יש גבול למה שגרמו לי לעבור השבוע, והיום בצהריים עם קבלת הדף הנכסף, חיוך דבילי התחיל להימרח על פניי...כמעט כמו "אחיו" העייף שעדיין מקשט את שפתיי בכתיבת שורות אלו...

לילה טוב,
*גוררת את אחד החתולים לישון איתי - ממש לא אוהבת לישון "יותר מדיי" לבד (כבר אמרתי?)*
אנג' - זו שיצרה לעצמה סופ"ש ארוך.


נכתב על ידי אנג'י , 20/8/2008 23:31   בקטגוריות בכמה מילים, צבא, אופטימי  
9 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 




דפים:  
33,688
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , סטודנטים , 20 פלוס
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאנג'י אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אנג'י ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)