הגשות לתחרויות סיפורים ~ נלי

שומם ואפל

 הגשה לתחרות  Writing Is Breathing

"הוא רודף אחרי! הוא רודף אחרי!" רודף... רודף... רודף...

היא רצה בכל המהירות. מבין העצים, בתוך המנהרות, מעל הגבעות.

סנדליה היפות כבר נשחקו מחיכוכן עם הזרדים אשר היו מונחים על האדמה המחוספסת. שמלתה, החגיגית והשחורה, נקרעה בקצה התחתון, והפייטים נפלו מטה. שערה, אשר בעבר היה אסוף בתסרוקת מתוחה, היה  פרוע, והפריע לראייתה.

אך כל זה לא הפריע לה. כל אשר מלא את ראשה הצנום היה 'הרודף'.

הוא רדף אחריה, רדף אותה.

עוד באירוע הבחינה בו, אך כשניגש אליה היא החלה לרוץ. רצה החוצה מן האולם, במורד הכביש ובתוך היער.

צווחתה הדהדה ברחבי היער. שורש העץ אשר הפיל אותה כעת סגר על רגלה, דוחף אותה לקרקע.

פניה התעוותו והיא קפצה אגרופים.

ואז היא נדמה.

"אליה!"

"רונה!"

שתי החברות התחבקו, ומלאות חיוכים הביטו אחת בשנייה.

"כמה יפה התלבשת!" חייכה רונה, והביטה בבגדיה היפים של חברתה.

שמלה שחורה עטורה פייטים, סנדלים יפות ותסרוקת יפיפייה בשערה.

"גם את..." אליה הביטה בשמלת הכלה של רונה, וחיוך מעושה עלה על פניה.

הרי היום חברתה הטובה ביותר מחתנת, מדוע היא כה עצובה?!

"הוא... כאן..." מלמלה לעצמה.

"מה?" רונה חייכה וקירבה את אוזנה אל אליה.

"לא... שום דבר..."

אך אליה לא התכוונה לאומרה, מיד החלה לרוץ החוצה, מותירה את הכלה המשתאה מאחור.

זה חדר אליה כאילו קרה באותו רגע ממש, אך זה קרה לפני כשעה.

לפתע אליה פקחה את עיניה.

והוא רכן מעליה. את הצרחה היא לא הצליחה להחניק.

וכמו פלא, התבהרו השמיים – והיער האפל נהיה יער מואר ויפה.

בדקה בה הוארו השמיים, הצליחה אליה לראות רק את פניו של האיש, הפנים היפות והשלוות שלו.

אבל אז, הם נעלמו, והיער נותר אפל כמקודם.

שומם ואפל.

נו אז איך זה?

נלי ♥