הגשות לתחרויות סיפורים ~ נלי

לחלום על אלן

 הגשה לתחרות תחרות כתיבה

נשקתי לרגליו העדינות כשהוא שכב על ברכיי.

שמעתי את יללתו החרישית כשהרמתי אותו מעלה בידיו ונשקתי עשרות פעמים לראשו הקטן.

חיבקתי אותו חזק, חזק מאוד, חזק עד כדי כך שצעקתו העירה אותי משנתי הקלה.

חלום הבלהות אחז בי כמו רוח שחורה העוטפת את ראותי עד לחנק.

מיהרתי לקום לישיבה על לוח הבטון וללגום מעט מכוס המים ששמרתי ללילה הראשון שלי בכלא.

מראה הקירות האפורים, הקלופים וקיר הסורגים שסגרו עליי גרמו לי לסחרחורת קלה.

"כדאי לך להתרגל, לא יישארו לך עוד הרבה מים בקצב הזה..."

הקריאה הקפיצה אותי ממקומי, אך וולטר רק חייך חיוך קטן ומזג מעט מים מכוסו לכוס שלי.

"לא, לא, אל תביא לי מים משלך! יש לך פה עשר שנים, לי יש רק שלוש...!" מיהרתי למזוג את המים ששפך לכוסי קודם לכן חזרה לכוסו.

"אני לא כמעט הרגתי את בני בטעות, מעשה שאצטער עליו כל החיים כשיהיה נכה! אני עשיתי מעשה הרבה פחות אישי. אולי מסוכן, אבל... לא אכפת לי להיות עוד בכלא," הוא חייך חיוך רחב שחשף כמה שיניים תותבות.

תחבתי את ראשי בין שתי כפות ידיי הצנומות והנחתי לדמעות להציף אותי ואת לוח הבטון, עליו ישנתי.

"אני – מתגעגעת – אליו... הוא היה – היה אהובי, אני... הבן שלי!" הצלחתי למלמל בין התייפחות אחת לזו שאחריה. נשאתי את ראשי מעלה, אל תקרת הבטון האפורה, בתפילה רבת עוצמה, מניחה לדמעות להרטיב את לחיי.

וולטר קם אליי, התיישב על ידי וטפח על שכמי. "בתור השותף שלך לתא, אני חושב שמותר לי לדעת מה היה שמו, ולנחם אותך קצת..."

"אלן...!" קולי נשבר, הנחתי את ראשי על חזהו החסון והדמעות הרטיבו אותו, "אני לא יודעת... לא יודעת עוד מה עלה בגורלו, אני... אני רק יכולה לחלום עליו מאז שנאסר עלי להתקרב אליו! הוא היה ילד כל כך יפה..."

וולטר ליטף את שערותיי הפרועות. "יהיה בסדר, את תמיד תוכלי לחלום עליו, על אלן. הנה, את יכולה אפילו עכשיו. קדימה, עצמי עיניים וחשבי עליו מחשבות טובות – זה יעשה לך טוב, מבטיח,"

עצמתי עיניים ונשמתי עמוק, נזכרתי בתמונה האחרונה בה ראיתי חלק ממנו, לפני שהשוטרים באו לקחת אותי אל תחנת המשטרה.

הוא שכב על הספה, על בטנו, מכוסה בשמיכה ירוקה עם נקודות – השמיכה שכל כך אהב. רק כפות רגליו היו חשופות, כפות רגליים קטנות ועדינות, אשר מגעי האחרון בהן היה דגדוג קל.

הסיפור הזה עלה ממש מעט אחרי הסיפור אבא עץ וחיילים,

אבל אני לא רוצה למנוע מכם לקרוא גם אותו -

אז... קישור בשם שלו, ואתם יכולים לקרוא גם אותו (מומלץ),

ולהגיב עליו שם.

כמובן שעל הסיפור הזה אתם מוזמנים להגיב בהארת פנים, פה.

נלי ♥