אנחנו כמו שתי טיפות טל בקירוב.
שחים אל תוך הלילה במילים ענוגות,
ועוגנים על שפת האושר במילים ומחולות.
אז עולים החלומות על כל מה שרצינו,
שהיינו רוצים אם לא היינו נבטים.
החיים שהיינו בונים לעצמינו,
אם לא היינו נשארים במסווה של ילדים.
כשהשמש תפציע אל בוקר חדש,
כבר לא נזכור את מי שהיינו בלילה,
ילדים החפצים בעתיד קצת וורוד.
רק נוכל לפצות ולהזכר בבוקר,
באותם הילדים שרצו לנסות.