תמיד שאלתי את עצמי, למה אהבה כל כך חשובה? שיש אנשים שמעדיפים להתאהב ולהפגע מלא לאהוב בכלל.

למה אנשים זורקים את עצמם הכי רחוק שאפשר בשביל אהבה? רק בשביל החומר הזה שהמוח מפריש שגורם לנו לחוש באופוריה הזו.

ימים שלמים עוברים לנו. ואחרי כל סדרה שאני מסיימת אני מוצאת את עצמי בנקודת ההתחלה... מחפשת סוף טוב במקום אחר.

ואיך שהו.

עדיין לא מצאתי אותו, זה כל-כך מטופש! ראיתי לפחות חמש סדרות אנימה בזמן האחרון, בז'אנרים האהובים עלי, בכמות ההומור והרומנטיקה.

בכל זאת... לא קיבלתי שום סוף טוב. ולמה? אני לא יודעת! אולי מה שאני מחפשת לא מוביל לסופים טובים.

אולי, לא מגיע לי את הסוף הטוב הזה. אולי באמת לא התאמצתי מספיק עדיין, אולי אני פשוט התרגלתי לבזבז את הזמן הלא כל-כך יקר שלי בלהתבכיין שאין לי אהבה וכולן שוברות לי את הלב. אולי!