שתי נשיקות במצח וחיבוק ארוך אחד,
תקבלי אותם ממני, כשנהיה יחדיו לבד.
~
איך אני אסביר את כל מה שקורה?
כלום לא קורה ובאותו זמן הכל קורה.
אולי זו הקצנה מטורפת,
כי תמיד יותר קל להרגיש, לכתוב ולהקצין מאשר לחיות את זה.
ואיכשהו אני מוצאת את עצמי מתרוצצת לעצמי בראש ואני נתקלת בך בכל פניה.
אולי זה זמני כל הבום הריגשי הזה, אולי אני משלה את עצמי בכלל, נותנת לעצמי ליפול בידיעה ששום דבר טוב לא יוצא מזה.
זיכרון מתוק שעלול להפוך למריר בכל רגע.
ועדיין, כל מה שאני שואפת אליו עכשיו זה להגיע אליך, בכל דרך שיש.
לפרוץ הכל, אותך, את הלב שלך.
אהה...
חיכיתי כלכך הרבה זמן לחורף הזה, דברים קסומים קורים בחורף וזה אחד מהם.
אבל... כמה שהייתי רוצה, יש דברים שאסור לגעת בהם. שמא יזדהמו.
הכל נראה כל כך טוב אצלך, עד שהגעת.