"Bring her back or take me with her"

אמרתי לו שאני בדיאטה,

הוא התחנן שאני יפסיק, לא יודעת למה, התחנן בכה ימים ולילות בטלפון בסקייפ מה לא..

אמרתי לו "אני לא יכולה להפסיק"

"אין לך מה לדאוג"

"אני לא מרעיבה את עצמי וצמה, רק מפחיתה"

הוא המשיך להתעקש

היום אנה אמרה לו שהפסקתי עם הדיאטה.

אנה אמרה שהיא לא תתן לו להסיח את דעתי מהמטרה, והוא לא ישים לב שירדתי כי אנחנו נפגשים פעם ב-.

אנה רוצה בטובתי.. היא כל כך טובה אליי.

הפרעות אכילה, נשמע אחלה לא?

את אוכלת (או לא אוכלת) רצה להקיא
מורידה 6 קילו בשבוע חיים תותים אה? טוב שבוע שבועיים את כוסית על.. ממש כיף חיים נכון? 

לא. את מאבדת הכל.. מתחיל בקטנה, את מאבדת ממשקל הגוף שלך(שזאת המטרה בעצם), הופה הנה המחמאה הראשונה.. "איך רזית!!! את נראת נהדר!" .. אחרי זה מאבדת קצת שיער פה ושם, לא משהו רציני נכון?

אופס.. קצת נפל הכבוד עצמי.. ככה-בקטנה..

הנה.. היכולת לשלוט בגוף שלך איך לומר? נעלמה. (כי הרי באיזשהו שלב את תקיאי כל דבר שתעיזי להכניס לפה... גם מים. לא רק בבולמיה, גם
אנורקסיה), עוד קצת שיער נופל, ההורים מתחילים לשאול שאלות, ואז בסוף לאט לאט, איבדת ת'שפיות שלך, את הנפש הבריאה שלך.. תביטחון העצמי, תהערכה העצמית.. 

אולי תאבדי אפילו את החיים שלך. 

אז לפני שכל הפוסטמות למניהן מחליטות "שיאו מעכשיו אני הולכת להרעיב תעצמי כי אז אני יהיה רזה יפה ומושלמת והוא ייתאהב בי OMG"

תבינו למה אתם נכנסות בסדר? זה לא פאקינג כיף. 

סלאמת.