לכל בנאדם בחיים מגיע השלב בו הוא חושב מה יהיה עם העתיד שלו, מה הוא רוצה לעשות בחייו,לאן הוא ילך ואם מי הוא יהיה?
התשובה לשאלה שלי הייתה יכולה להיות נורא פשוטה
אם לא היה לי אותך
אני אוהבת אותך..אבל האם אני צריכה לדכא את הרצונות שלך בישבילך?..
אני יודעת שלא יהיה עוד מישהו שיאהב אותי כמוך, יקבל את כל השיגעונות שלי וילטף אותי ברוך שממיס את הלב
אבל כדי שיהיה לנו סיכוי בעתיד אפילו שאנחנו שנה וחצי, אני צריכה להתגייר - כי אתה לא מוכן לקבל גויה, כי המשפחה שלך תנדה אותך אם תתחתן עם גויה..
ומצד אחר אני לא מחוברת לארץ הזאת, לדת הזאת, פה אני מרגישה לא שייכת, לא קשורה.
ויש לי הזדמנות
יש לי לאן לנסוע ואנשים שיתמכו בי
ובחול יקבלו אותי כמו שאני ויתנו לי להתחתן אם ארצה
אבל אם גדלתי פה אולי אני צריכה להביא את השינוי, לנסות לעשות את המקום הזה ליותר טוב ולא לברוח
אפילו שחברות שלי כן עשו / יעשו את זה
וגם אתה ציוני, אתה לא רוצה לעזוב, כי אין ארץ אחרת ליהודים מלבד ישראל
אז חשבתי לעשות הכל כדי לרוץ לכנסת
ומפה לשם לא מאמינים בי כל כך כי אני נאיבית מדי, טובה מדי
"וחוץ מזה את נוצריה לא אכפת ליהודים ממך אז למה לך אכפת מהם?"
ורגשות של תיסכול ובעיקר בילבול סובבים אותי בזמן האחרון
לאף אחד אין פיתרון
הלב אמור להחליט
אבל הלב במלחמה עם הראש. הלב שלא רוצה לפגוע והראש שצורח להתחלה חדשה.
אני יודעת שזה ישבור אותך אם ניפרד, אמרת לי, זה יהרוס לך את האמונה באהבה, ראיתי מה קרה פעם קודמת..היית על הריצפה
ואני לא רוצה את זה, אכפת לי ממך.
מצד שני אני מדכא את עצמי, את הרצונות שלי, אני מוותרת על הזהות שלי למענך ואת האמת זה שובר אותי מביפנים
אז מה עדיף?
אני או אתה?
cris
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
.Little me