אני מתה על החצאית הזאת שלה. ועל שאר הדברים בבלוג הזה, הוא כל כך צבעוני.
מדי פעם מגלה הגברת עובדות מפתיעות. למשל, העובדה כי ישנם עוד אנשים בעולם מלבדה - לא די בזאת, אלא שלאנשים האלה גם יש ימי הולדת ורצונות ותחביבים וכל השטויות האלה. לכן, במעשה מפתיע, הפתיעה הגברת את אחותה הקטנה (שכבר לא כל כך קטנה, אם להגיד את האמת) ולקחה אותה ליום של שופינג ואייס-קפה בנמל תל אביב.
דבר ראשון, הבהרה: הגברת לא אוהבת את תל אביב. אם היה אפשר לקחת את תל אביב, להפוך אותה מעל לבריכת כדורים ולתת לכל המכוניות והאנשים ליפול ממנה - הגברת הייתה הראשונה לעשות זאת. למען הסר ספק, הגברת אינה חיה על עץ אורן עתיק בגולן.
ועכשיו, נחזור לגוף ראשון.
אחותי סובלת מעודף משקל. ומה אני אגיד לכם, להתחיל להסביר לה באמצע קסטרו למה יש כל כך הרבה מידות קטנות ושום מכנסיים שיתאימו לה זה לא דבר נעים. כן, היא רק מידה אחת או שתיים יותר ממני - אבל לצערה (ולצערי) זה מספיק בשביל שכל יציאה לשופינג תכלול רגעים של תסכול. כמעט קנינו שם תחתונים בשישים שקלים - עד שהבנו שהם עולים שישים שקלים. ואז ויתרנו.
בכל אופן, יצאנו מהנמל עם בקיני-גלאקסיה (בשבילה) ושתי חולצות (אחת שלה, אחת שלי). בפעם הראשונה בחיי, אני חייבת לציין, מצאתי חולצת-בטן שאני אוהבת. היה מקסים.
אחר כך, כשרבצנו אצל סבתא שלי וצפינו ביחד עם סבא בסרטוני חתולים, עיינתי בקטלוגים שלקחתי מחנויות שעברנו בהם. בדרך כלל לא אכפת לי מלראות בנות במידה 34, אבל לאור האכזבה של אחותי אותו הבוקר התמלאתי פתאום בעצבנות.
לא כלפי בנות רזות, אלא כלפי מי שקובע שלאחותי לא מגיע ללבוש מכנסיים.
ובקיני. וחולצות בטן. לכו פתחו ''לאישה'', תבינו.
- גברת מתולתלת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת מתולתלת