איך
היא מפיקה כל כך הרבה פוסטים בכזו איכות? אין לי מושג. אבל אני חולה עליה.
חוששני שכבר כתבתי על הנושא הזה כאן, אבל זה מהדברים האחרונים שימנעו ממני לכתוב עליו שוב.
כולנו שופטים אנשים לפי המראה שלהם. לרוב, אם נזרוק איזה נער לתוך קבוצת נערים, על פי איזה קריטריון הוא יבחר את האנשים הראשונים לדבר איתם? האופי, המתפרץ מתוך צורת ההליכה שלהם? דברי אלוהים הלוחש לו באוזן? לא, כמובן שלא. כמו כל אחד מאיתנו, הוא ילך למי ש''נראה לו''. מי שמסתדר לו בעין, מי שהחזות שלו מתיישבת עם דמות ה''אדם הידידותי'' אצל אותו הנער שזרקנו.
כבר קראתי אינספור כתבות על רושם ראשוני, מגזינים ועיתונים ובלוגים ואתרי יעוץ (ביחס לכמות העבודות שהחלפתי במהלך השנים, זה היה רצוי ואף שימושי) - ואני בטוחה שאף אחד מהם לא ייעץ להגיע מזיע, בבגדים מלוכלכים או עירום. אבל זהו מקרה קיצוני.
עכשיו, נניח ונשארו לי חודשיים לעבוד, אחרי שהתפטרתי מעבודתי אתמול. נניח שבמשך חצי השנה האחרונה רעמת התלתלים שלי הוזנחה במצבה החום-כהה הטבעי, הכה-רגיל ברחובות ישראל המהממת. אני נמצאת כאן בדילמה, מבינים? הרי כמעט כל המסעדות (ושאר מקורות התעשייה לבני נוער שספק אם בכלל תהיה להם תעודת בגרות, עקב אהבה למרדנות במממסד) לא יאשרו מלצרית בעלת תלתלים בצבע סגול לילך להגיש צא'י ללקוחות שלהם. זה נראה לא ייצוגי. בנוסף, זה לא נראה טוב לארגון הצבא, או לארגוני שירות לאומי למינהם.
אבל.
אני לא רוצה לחכות. נמאס לי מלחכות, חיכיתי כל כך הרבה השנה עד שאני לא יכולה יותר - אני לא אוהבת כשאומרים לי מה לעשות, אבל אני לא אוהבת להגביל את עצמי. ולכן הדילמה.
ובנוגע ללמה אני כותבת פוסט שלם על צביעת שיער באחת ועשרים - אני חולה. מאוד. מתוך היממה האחרונה ישנתי עשרים שעות בערך, וכעת אני ערנית מספיק בכדי לשבת. אני אקח את מה שנותנים לי, תודה רבה.
ואגב, כאחת שזרעה בישראבלוג מספר מבייש ודו ספרתי של בלוגים (אנונימיים יותר, אנונימיים פחות) לאורך השנים, אני יכולה להודיע בגאווה שאני בהחלט הולכת לבכות ולאבד את אשתונותיי במידה וישראבלוג יסגר.
רציתי לשלוח תמונה לסרטון. באופן מקסים למדי, ישנתי.
- גברת מתולתלת
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
גברת מתולתלת