בהחלט שיר נוסטלגי.

damn אלה היו ה21 יום הכי לא קשים שהיו לי בחיים. לסגור כל כך הרבה זמן בצבא לא עושה טוב לאנשים, הם יכולים (למשל) להתחרפן (ולהגיע למצב שלי) או להתאבד. מזל שלזה עוד לא הגעתי <חיוך מאוזן לאוזן>.

בגדול, זה היה אמור להיות פוסט תמונות עצבני, אבל אותו אחד שצילם לפני שבועיים לא העביר לי תתמונות אז..חבל :)

מכירים את זה שאתם בקורס ומקבלים שעה ביציאה כעונש על כל שטות שאתם עושים?

אז קיבלתם שעה, מתבאסים מזה וממשיכים הלאה. תמיד יש כאלה שהמזל לא מאיר להם פנים.

לפני שבועיים וחצי מינו מישהו לא הכי אחראי לחנת"ר (חניך תורן - למי שלא בצבא) ומה לעשות הוא לא הבנאדם הכי אהוב בקורס. יום רביעי הוא קיבל שעה על זה ששם רגל על הכסא בכיתה והמדריך תפס אותו, התבאס לחצי שעה, חזר להיות שמח לקראת הסופש והיציאה הביתה, התחיל לשיר, מדריך אחר תפס אותו וקיבל עוד שעה. הלך לדבר עם אותו מדריך על העונש, קיבל עוד שעה. התעצבן הלך לדבר על זה עם מדריך אחר וקיבל ממנו עוד שעה על אכיפת סמכות (או משהו כזה). קיצר תוך חצי שעה קיבל 4 שעות. הוא סיים 3 שבועות עם סכום מצטבר של 15 שעות :)

זה כמעט משתווה לסגירת שבת.

טמבל..

הקדמה:

אני מניח שחלקכם מכירים את אתר מקושרים. יום רביעי כשיצאתי לאפטר במקרה ראיתי מישהי שהזכירה לי את האקסית המיתולוגית, החלטתי לשלוח לה הודעה, קיצר דברנו קצת ואז נפל לי האסימון. היא תחקרה אותי בתחקיר הבטחוני לפני שנתיים.

יום חמישי, אנחנו מתקבצים בכיתה ומקבלים הוראה להחליף לא' תוך רבע שעה. כולם נשפכים החוצה לעבר החדרים. אני חוזר הביתה, מתקלח מקשקש עם דימקה, ועף לעיר הבירה.

בדרך אספנו את עדי וטסנו לתל אביב. מן הסתם ברגע הראשון שהגענו לשם קנינו בירה והתחלנו להסתובב בין כולם. במקרה פגשתי גם 2 בנות מהקורס, דימקה ועדי קשקשו מאחור על משהו והשתרכו אחרי. לפתע מישהי מתקרבת אלי, אחרי כמה שניות אני קולט שזאת מישהי שפעם אחרונה שראיתי אותה היתה לפני שנתיים + בתחקיר הבטחוני שהיה לי. פאק מה הסיכוי שמבין עשרות אלפי איש אני אתקל בה. דיברנו קצת והיא המשיכה עם חברה שלה.

חבל שלא נשארנו יותר.

טוב, תמיד יש את שנה הבאה :)

טוב, קבלו 2 תמונות שהצלחתי לחלץ

אני וירון בפוזה די מפגרת

כמה רוסים מהקורס, תימני אחד, רומני אחד ואני

והנה תמונה של דימקה.

למה?

כי בא לי לשים