ברקע - אזה משהו של מוניקה סקס

נתחיל במשהו שהכה בי לאחרונה.

לא מבין נשים. לא מבין מאיפה הן באו, לא מבין לאן הן הולכות, לא מבין מה הן רוצות, לא מבין איך, מה למה כמה מדוע כיצד לאזה מטרה אלוהים גנב לנו צלע, המציא אזה משהו דו רגלי דחף תצלע לשם.

המדריכים הנפלאים שלנו נצלו תעובדה שיש כמה חניכים שלא יצאו לאבטש והפכו אותנו לכלבות שלהם. תחשבו שניה על עבודות רסר, תחשבו על העבודה הכי לא הגיונית, זה בערך מה שעשינו (לא ארחיב כי זה לא מעניין).

אחרי יום מעייף של סחיבת צלחות לווין ממקום למקום בשיא השמש כל אחד היה מת להגיע הביתה ולהתרסק לתוך המקלחת הקרה. הגעתי לתחנה בערך בעשרים ל5 וחיכיתי לקו 20. האנשים בתחנה התחלפו, צלליות זזו, טיפות זיעה טפטפו במורד אפי, הדקות התחלפו בקצב של שניות, ואני עדין מונח על הספסל המתכתי החצי שבור בתחנה עטוף בגדי זית מלוכלכים לאור החמה. אוטובוסים המשיכו לעבור ומשום מה כולם הראו 11. חיכיתי שעה וחצי לקו המזויין והוא לא הופיע. יכלתי בקלות לקחת 2 אוטובוסים ולהיות בבית לפני שעה אבל נתקעתי בתחנה בגלל תקוות שווא שקו 20 יעבור וללא עיכובים נוספים יקח אותי לשערי גן עדן. בסוף נשברתי וידידה הקפיצה אותי הביתה.

זאת לא הפעם הראשונה שאני מחכה כל כך הרב הזמן לקו הזה אבל הפעם באמת נשבר לי הזין.

או שאני תולה את מנכל אגד או שאני תובע להם תצורה.

תעקבו אחרי הכותרות בעיתונים.

מחר אני חוזר לשגרת הקורס בתקווה להשתחרר חמשוש.

תכנונים מוקדמים לסופש: אידאה.

מישהו רוצה להצטרף?