כינוי:
smilygirl מין: נקבה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מאי 2012
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | |
הוסף מסר | 5/2012
למה לעזאזל זה קורה לי ?!?
אני מכירה ביכולות שלי .. אני יודעת שאני מסוגלת אבל כשמבקשים ממני להוכיח שאני מסוגלת אני פשוט מתמלאת חרדה ולא יודעת מה נסגר איתי אני פשוט בורחת !!!!!! מה ייש ליי !??!?
| |
|
הכל זה לטובה.
אני מאמינה שכל דבר מוביל לדבר אחר, ובסופו של דבר, ה כ ל קורה לטובה.
ומי שמתבייש מתייבש
חשוב להשאיר את החששות, הפחד מלהיפגע, הביישנות, בצד.ולהתחיל להעיז.
להתחיל עלשות מה שבא לכן בראש, ואל לחשוב על מה אחרים יגידו ולשים עליהם זין בגודל העולם
אל תפחדו מלנסות דברים חדשים ואחרים, תעיזו.אל תפחדו!עדיף לנסות ולהיכשל מאשר לא לנסות בכלל שזה עוד יותר גרוע
תיהיו אתן.
|
|
|
|
| |
מחזוור זה חרא !@#$%^&*&^%$$&
למה רק אנחנו במחזור ?! למה הבנים לא ?! אנחנו סובלות מזהה והם לא !!
זה לא פייר !! אווח כוואב ליי הבטטטן !@#$%^&*)*&^%$^&*&^
| |
לא אכפת להם ממני .
כשאנשים רבים איתך , אתה מגלה מי הם באמת . כי אם לא אכפת להם שאני כועסת עליהם כנראה שלא אכפת להם ממני בכלל !
אז אולי אני צריכה לחפש לעצמי חברות חדשות ?! כאלה שייעריכו אותי ! אבל אני חייבת להזמין אותם , כי הם הזמינו אותי היום ..
ואם אני מזמינה אותם אז זה שוב להתעלם מהריב לגמרי .. אני בשוק שאתמול נפגשנו וצחקנו ככאילו כלום !!
הם חסרות לי מאוד , אני חולה עליהם אבל להם בכלל לא אכפת ממני , חבלל ..
נראלי שפה הסתיימה לה עוד חברות כושלת ....
| |
נמאסס ליי מהכלל !!!@#$%^&*)(
נמאס ליי . נמאס לי להראות שאני שמחה כשאני עצובה . נמאס לי להתנהג תמיד כאילו הכל בסדר . נמאס לי להשלות את עצמי שהכל בסדר .
נמאס לי שמצפים ממני לעשות כל מה שאומרים לי . נמאס ליי מהחברות שלי . נמאס לי מהמשפחה שלי . נמאס לי מהלימודים שלי . נמאס לי מהמורים שליי .
אפילו החתולים שלי התנפלו עליי היום ! לכוווווו לעזאזלללל כולללללללכםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!! פשוט נמאס לי מהכלל !!
אני לא יכולה יותר !! באמת !!!! נמאס לי מהלחץ הזהה !! דיי כבר ! באליי שקט , לבד !!!! בלי לשמועע כמה אני כושלת
והאחיות שלי מוצלחות ומדהיימות !!!!!!! תנוו לי סייבה אחת לא להתאבד !??!!??!
| |
נמאסס ליי מהכלל פשווט !! @#$%^&*)(_)*&^%
נמאס ליי . נמאס לי להראות שאני שמחה כשאני עצובה . נמאס לי להתנהג תמיד כאילו הכל בסדר . נמאס לי להשלות את עצמי שהכל בסדר .
נמאס לי שמצפים ממני לעשות כל מה שאומרים לי . נמאס ליי מהחברות שלי . נמאס לי מהמשפחה שלי . נמאס לי מהלימודים שלי . נמאס לי מהמורים שליי .
אפילו החתולים שלי התנפלו עליי היום ! לכוווווו לעזאזלללל כולללללללכםםםםםםםםם!!!!!!!!!!!! פשוט נמאס לי מהכלל !!
אני לא יכולה יותר !! באמת !!!! נמאס לי מהלחץ הזהה !! דיי כבר ! באליי שקט , לבד !!!! בלי לשמועע כמה אני כושלת
והאחיות שלי מוצלחות ומדהיימות !!!!!!! תנוו לי סייבה אחת לא להתאבד !??!!??!
| |
לא נעיםם =[
לשמוע את אבא שלך אומר לאמא שלך - " אני לא רוצה אותה יותר , את יכולה לקחת אותך איתך " (במילים האלה בידיוק )
זה לא הכי נעיים בעוולם !!!!!!!
| |
 אנשים יכולים להיות מזה אכשריים !!
אתה? כןכן אתה? זה שמקלל אנשים כל הזמן? זה שחושב שהוא יותר טוב מכולם?
אתה מנסה לרדת על אנשים ולצאת גבר? אתה מוצא איזה מישהו שקצת יותר חלש ממך ומנסה להפוך את עצמך לטוב יותר? כי הוא קצת יותר חלש?
הולך ברחוב קורא למישהי שמנה, ולעוד אחד שעובר הומו או כל סטיגמה אחרת?
הילד שקראת לו הומו? כי הוא קצת שונה, מופנם, אחר: הוא לקח את כל העלבונות שלך, ואת כל הסבל שהוא חווה ממך מכל השנים האלה והפך את זה לכוח, כוח כ"כ חזק שלימד אותו להתמודד עם כל דבר שיעמוד בדרכו.
והילדה ההיא? שקראת לה שמנה?
לקחה את כל מה שאמרת ועשתה דיאטה, היא נהיית כ"כ יפה, משהו שאתה בחיים לא תגיע אליו.
ואתה? למה אתה הפכת? לכלום. כל השנים האלה היית עסוק בלהעיר לאחרים, ועכשיו? אתה לומד שיצאת כ"כ טיפש.
עכשיו תתמודד עם כל מה שעשית ותסתכל איך האנשים האלה בונים את עצמם לאט לאט, ויש להם כוח כ"כ חזק, שהם מצליחים עכשיו יותר ממך.
מסר- אף פעם אל תקחו את החסרונות של מישהו ותהפכו את זה לכוח שלכם. לכל אחד יש חסרונות, וכל אחד הוא בנאדם, ואף אחד פה לא מושלם. בעיקר לא אתם.
| |
 ישלי תחושה ש.....
יש לי תחושה שמהו טוב עומד לקרות .. אני ייתקלח עכשיו וייתחיל לחשוב על מה שאני רוצה !
לא על מה שמצפפים ממני לרצות , אלא על מה שאני באמת רוצה .. אני אף פעם לא עושה מה שאני רוצה !
אני תמיד חושבת על אחרים !! אבל די .. עוד מעט יתחיל החופש הגדול ואני ייקרע את התחת שלי בלימודים כדי שאני יוכל להיות תלמידה טובה שנה הבאה - בשביל עצמי ולא בשביל ההורים שליי !! אבל בינתיים , אני צריכה לחשוב ולכנן איך עושים את זה ! איך מתלמידה שלא עושה כלום הופכים למצטיינת של הכייתה ?!?!
| |
אווקיי , אז אייך הייה ?
בסוף , בכלל לא דיברנו .. סתם התכוננתי שעתיים מולהמראה במה שאני ייגייד !!
למרות שלא דיברנו , התנהגנו ממש נחמד אחת לשנייה !!
אממ .. מחר אניי ייתפווס אותה לשייחה - חחחחחחח יתפווס , זה נשמע רעע . ..
מבחינת משפחה , אני דיי בסדר עכשיוו ..
לימודים , חרא . אני פשוט לא לומדת !! לא מכינה שב , לא לומדת למבחנים ובזמן האחרון אפילו ציוד אני לא מביאה.
ואני מבינה כמה זה חשווב .. באממת !! כיי אני רווצה עתייד טווב ... אני כלכך מחכה ליום הראשון של שנה הבאה , אני צריכה התחלה חדשה!!
| |
בצפר
יש עכשיו בצפר , אייך אין לי כווח יואו !!!! אנייי הולכת לדבר איתה , אבל מה אני יגייד לה ?
" תקשיבי , אני חשבתי על השיחה שלנו והבנתי שזה לא טוב להישאר בריב .. אז ... "
ומה אם היא תגיד לי משו כמו - " נראלי שעכשיו כבר מאוחר מידיי " "עכשיו את נזכרת ?"
מה אניי ייעשה ?!?!?
| |
כל כך קשה לסלוח
למה כלכך קשה לי לסלוח ? כאילו , אני רוצה לסלוח אבל אני מרגישה שאם אני ייסלח זה כמו לוותר על מה שאני חושבת ועל העקרון שעליו כעסתי כלכך !!
אבל לא טווב ליי כשאני כועסת !! אני מרגישה כאילו תקועה לי אבן בגרון !!!
| |
החלום שלי
החלומות שלי - מהם ? אם אני מסתכלת מסבבי , לחברות שלי - יש המון תחומי עניין כמו - ריקוד שירה וכו' . כל אחת מהן רוצה להיות זמרת רקדנית וכאלה .. אבל לי ? אין תחומי עניין שכאלה .. אז מה החלום שלי ? החלום שלי זה להקים בית אוהב וחם .. שיהיה כיף להיכנס אליו ! כשאני מסתכלת על מה באלי להיות כשאני יהיה גדולה התשובה שלי מאוד ברורה - אמא טובה . מקצוע זה חשוב כמובן אבל משפחה זה מעל לכל !! חברות שלי רוצות בסביבות ה3 ילדים , אני רוצה כמה שיותר (בסביבות ה20 ככה ) כי בית עם ילדים זה בית שמח !! לגבי המקצוע שלי , אני חושבת שאני רוצה להיות משווקת של כל מיני מוצרים (בחול וכאלה ) כי זה גם כיף ואני מעוולה בלעשות משא ומתן .. לגבי בעלי , כמו כל ילדה בעולם אני רוצה בעל חתייך עם קווביות חחחחחחח סתם , לא .. העיקר שיהייה נחממד (: אבל חתייך זה גם טווב !
לסיום , רציתי להקדיש לכם שיר מדהיים -
http://youtu.be/Ob7vObnFUJc
| |
התאבדויות
את יושבת בשולחן העבודה שלך, ויודעת שזה הזמן לעזוב. אמרת את זה לעצמך כבר מיליון פעם, אבל את יודעת שהפעם, זה בטוח. את עייפה, את פשוט מאוד עייפה... ההורים עיצבנו אותך היום, כאילו מה שהיה בבית הספר לא הספיק, את הולכת להביא את החבל, את הסכין, את האקדח, במה שתיכננת להשתמש בו בגלל שאת עד כדי כך..אין מילה שתתאר את ההרגשה. את מוכנה, את חושבת על זה כאיזה משחק, זאת שמתה ראשונה היא האחת שמנצחת. אין אף אחד בבית, זה הזמן המושלם. את מוכנה, אם לא תעשי את זה, תשנאי את עצמך עוד יותר. אף אחד לא יודע, אף אחד לא ידע, עד מחר. במקום לקחת נייר ועט, את לוקחת מצלמת וידאו, את עומדת על הכיסא, החלטת להשתמש בחבל, את תמותי בקלות, ולא יהיה שום רעש. צד אחד של החבל כבר קשור לתקרה והצד השני על הצוואר שלך, את מתחילה לבכות, ויודעת שהפעם, זה על אמת.. את מדליקה את המצלמה ובוהה באור האדום שמהבהב מעל העיניים שלך, את מתחילה לגמגם ולהוציא מפיך כמה מילים "אמא, אבא.. אני כל כך מצטערת.. אני לא יודעת למה אני מצטערת, אבל אני מצטערת. בבקשה אל תאשימו את עצמכם, בבקשה, אני אוהבת את שניכם, ותאמרו לאחים שלי את אותו הדבר. אני אראה את כולכם.. בקרוב." את אומרת סליחה לחבר הכי טוב שלך, כי את יודעת שלא תהיי שם בשבילו מתי שהוא יצטרך אותך יותר מאי פעם, את אומרת סליחה לכל האנשים שיכולת לחשוב עליהם... אפילו לעצמך. את מבקשת סליחה על זה שלא נשארת חזקה, על זה שנשברת, את מבקשת סליחה על כך שהכנסת להם כל כך הרבה צער לחיים, שוב פעם, את בוהה באור האדום שמהבהב מעל לעינייך, רגל אחת כבר ירדה מהכיסא, ואת בקושי מצליחה להגיד את המילה "להתראות.." את מחזיקה את השלט כדי לכבות את המצלמה בידך ולוחצת על הכפתור שאומר 'כיבוי', וברגע שהאור האדום הפסיק להבהב, גם הרגל השנייה, כבר לא על הכיסא.. הכיסא על הריצפה, החדר מלא בדממה, את כבר איננה, כבר לא כאן. אי אפשר להתחרט או לחזור אחורה, הכל נגמר. את כבר לא חייבת לחיות בכאב יותר, אבל כל השאר? חייבים. מה ההורים שלך הולכים לחשוב? מה עם האח הקטן שלך, או האחות? מה הם הולכים לעשות?? את איננה, כבר לא כאן. את מתה. כבר לא כאן. סיימת את החיים שלך בגלל שהבן אדם שחלמת עליו בלילות ראה אותך רק כידידה, סיימת את החיים שלך בגלל המורה הזאת בבית הספר שהייתה קשה אלייך בגלל שידעה שאת היחידה שתוכלי להגיע לאן שהוא בחיים האלה.
ההורים שלך הגיעו הביתה, צועקים בשם שלך כמו שהם תמיד עושים כשהם מגיעים, אבל היום יש משהו שונה, את לא עונה להם. והם מתחילים לדאוג.. את תמיד עונה להם. הם עולים במעלה המדרגות, חושבים שאת מתקלחת או ישנה, אמא שלך פותחת את הדלת.. ומתחילה לצרוח. היא מיד מתעלפת, עכשיו אחיך הקטן בא לעזור לה ומתחיל לצעוק "אבא!! אבא!!!! בוא לכאן!!" הוא מגיע לחדר ולא מאמין למה שהוא רואה. הוא מתקרב אלייך ומנער את ידך "בבקשה! בבקשה!! קומי! תפסיקי קומי בבקשה!!" אבל את לא. את לא קמה, את לא עונה. את לא שם, את מתה. אי אפשר לחזור אחורה יותר, כל מה שאבא שלך יכול לעשות זה לבהות בחלל הריק, לבהות בילדה הקטנה שלו, בתינוקת שלו, מתנדנדת קדימה ואחורה על החבל. הוא מתחיל לבכות, אף פעם לא ראית את אבא שלך בוכה. הוא בקושי מצליח להחזיק את הטלפון ולחייג למשטרה, והוא מתחיל לגמגם, אך בסופו של דבר מצליח להוציא מפיו את המילים "הבת שלי.. היא.. היא.. הת.. התאבדה." אחותך הקטנה בוהה באבא שלך ומחבקת אותו. היא קטנה מדי בכדי להבין מה קרה, אבל היא מבינה שאת אינך, את לא כאן יותר. שום דבר, כבר לא כמו שהיה.
עברו שבועיים, אמא שלך עדיין בוהה בחלון חצי יום, ובחצי השני בוכה בלילות. אחותך לא הלכה לבית הספר. אבא שלך מוכרח ללכת לעבודה כדי לשלם על החובות בשביל ההלוויה שלך. בסופו של דבר, הם מצאו את הכוח להיכנס לחדר שלך. דלת חדרך לא נפתחה כבר במשך חודשים, והחבל עדיין על הריצפה, המצלמה עדיין יושבת על השולחן. הם אפילו לא מעיזים לצפות בסירטון, אף אחד לעולם לא יצפה בו. הם מרימים את החבל וצמרמורת עוברת בעמוד השידרה שלהם, וזורקים אותו לפח. אמא שלך כבר מוצפת, בדמעות של עצמה. הם מחליטים להציע את המיטה שלך, כמו שהיו עושים בכל בוקר אחרי שהיית הולכת לבית הספר, המיטה שלך הייתה מוצעת וחדרך היה נקי, הם סוגרים את הדלת, שתישאר סגורה לנצח.
בנתיים בבית הספר שלך, כולם עדיין בתדהמה. חשבת שלאף אחד לא יהיה אכפת, שאף אחד לא ישים לב אלייך, הילדה שאמרה 'לא' להצעה שלך להיות שותפה איתה בעבודה במדעים, עכשיו חותכת ורידים כל יום, היא חושבת שהיא הסיבה להתאבדות שלך. הילד שנתקע בך במיסדרון ואפילו לא אמר סליחה, הולך לפסיכולוג חמישה ימים בשבוע כי הוא חושב שאם הוא היה אומר סליחה, או מחייך אלייך לפחות, המצב היה לגמרי שונה. המורה שצעקה עלייך באותו היום, התפטרה. את אינך, את מתה, אי אפשר לחזור חזרה.
עברו 4 שנים, אחותך הקטנה כבר בת 15. היא התחילה מועדון בבית הספר שנקרא 'סודות', שם, כל ילד יכול לבוא ולספר את כל מה שהוא מרגיש, בלי שאף אחד ישפוט אותו. הם יכולים להגיד מה שהם רוצים, לדבר על מה שהם רוצים, להם, היה מישהו לספר לו הכל. ולך? לא היה. וזאת הייתה הבעיה. גם לא רצית לספר שום דבר לאף אחד, כל התחושות שלך היו מוחבאות עמוק עמוק בתוכך. התנהגת כאילו היית הילדה הכי מאושרת בעולם, כאילו יש לך חיים מושלמים. שיחקת את התפקיד שלך כל כך טוב שכולם האמינו. אבל בלילה, ששכבת במיטה וחשבת על כל היום שעבר, לפעמים הגעת לגבולות שלך. לכולם יש גבולות. היית בוכה בכל לילה מחדש.
אבא שלך כבר לא חזק כמו שהוא היה, אחותך הקטנה לעולם לא תגדל איתך כדי שתוכלי להוביל אותה בכיוון ובדרך הנכונה, החבר הכי טוב שלך לא שכח כל מילה שאי פעם אמרת. החיים שלך, היו חשובים, ואת, תוך שנייה אחת, סיימת אותם. רק בגלל שחשבת, שלאף אחד לא אכפת. העיר שלך, כל העיר, לעולם לא תהיה אותו הדבר, כי את, נעלמת.
אבל תמיד היה אכפת להם, תמיד, תמיד אהבנו אותך. אני מבטיח לך, אהבנו אותך, ולא משנה מה..
אניי לא יודעת מה איתכם , לי זה עשה צמרמורת !!
זה נורא שילדים מגיעים למצב שהם מתאבדים בגלל בעיות שניתן לפתור כלכך בקלות !!
אייזה ילדיים חסריי לב , אממאללה !!
| |
צביעות
כששואלים אותי מי הגיבור שלי? מאוד קשה לי להחליט .
לפי דעתי , אין דבר כזה גיבור . בואו נתייחס למשפט הבא - איזהו הגיבור הכובש את יצרו .
באמת ? אני כובשת את ייצרי אז אני גיבורה ? לא , אם הייתי גיבורה הייתי מסוגלת לעמוד פעם אחת ולומר לכולם בדיוק מה שאני חושבת עליהם .. אבל אני לא , כי אני יודעת את ההשלכות של מה שאני יעשה ! התלחששויות אין סופיות מאחורי הגב שלי . למה אני צריכה את זה ? אני צריכה את זה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי . כדי להפסיק להרגיש שאני צבועה . כי כולן אצלנו צבועות !! כל אחת מרכלת על השנייה ואחר כך נפגשת איתה יום אחרי ! אין לי בעייה שתיפגשו , באמת .. זה ממש לא מזייז לי . אבל למה לרכל עליה לפני ?!
אוחח אני שונאת צבועים ומשום מה בזמן האחרון יוצא לי להיות צבוועה !!
פעם חברה שלי אמרה לי משפט מאוד נחמד - "הכנות שלך - זה מה שאני אוהבת בך "
איפה הכנות שלי ?! פעם הייתיי מאלה שאומרות את *כל* מה שהם חושבות (בדרך יפה כמובן) אבל הכל . אז למה אני מרגישה שהשתנתי ?!
לנושא אחר - הדיאטה שלי .
אוקי אז ככה .. זה היום (:
משקל : 51
אוכל -
בוקר- כלום
צהריים - ביצה קשה , סלט , שתי פרוסות לחם וקוטג .
ערב - אורז עם חזה עוף , פיתה עם חומוס , תפוח אדמה וסלט . יואוא הפיתה עם החומוס הייתה מיותרת ><
אבל מחר יום חדש - התחלה חדשה P:
יש לי מבחן לחרוש אליו אז ביוש ( :
| |
אני שמנה >
ואוו , היום הסתכלתי במראה ופפאק , אני שמנה !!
לא באלי להיות שמנה , לא באלי להיות מאלה שהולכות כל היום עם סוואצר כדי שלא יראו להם את השומן (כאילו זה עוזר )
באלי ללכת לים , לבריכה - כשאני מרגישה טוב עם עצמי !! לא באלי להכניס את הבטן בתמונות בתקווה שלא ייראו כמה שמנתי לאחרונה ..
טוב , אז מהיום - דיאטה מאוד אינטנסיבית !!
אני צריכה להרזות בחודש לפחות 3 קילו !!!!!!! למישהו יש עצות ורעיונות מה לעשות בשביל להרזות כמה שיותר מהר ?!
טוב , לנושא אחר - התעוררתי בבוקר ממש בדכאון . כאילו יש לי מן מועקה כזאת על הלב .. זה ממש מוזר , זה כאילו אני מרגישה שהולך לקרות משהו ממש רע !! נקווה שלא כי אני עומדת להתמוטט !! יותר מידי לחץ מהלימודים , מחברים (שרבתי עם כולם עכשיו) והמון לחץ מההורים שלי !!! אתמול אני ואמא שלי רבנו (זה כבר נהיה הרגל אצלנו .. ) היא לא מתנהגת כמו אמא שלי .. כאילו למה יש לי אמא אם לא בשביל שהיא תדאג לי ?! אבל היא אל דואגת לי .. כאילו , בכלל לא אכפת לה ממני !!! אולי אני פשווט מיותרת !?!??!
| |
 חברים , יש דבר כזה בכלל ?
חברים . מה זה בעצם חברים ? מבחינתי , חברים הם אלו התומכים בנו , מזדהים איתנו ומבינים אותנו בצורה שאחרים פשוט לט מצליחים .אלו האנשים שאיתם אנו מרגישים טוב לחלוק ולשתף דברים . חברים הם כאלה שאפשר לסמוך אליהם , שכשתצטרך אותם , הם יהיו שם בשבילך .
אז האם היא חברה שלי ? הרי כשהייתי צריכה אותה יותר מכל אחד אחר , היא פשוט לא הייתה שם בשבילי . בחברות כמו בכל מערכת יחסים אחרת יש חילוקי דעות , וזה לגיטימי לגמרי . אבל ישנם לא מעט מקרים שבגלל ריבים כאלו ואחרים חברויות פשוט מתפרקות . במקרה שלנו , אני חוששת שזה בדיוק מה שהולך לקרות . היא עשתה משהו שמאוד פגע בי ואפילו גרם לי לחשוב שאולי היא לא חברה כל כך טובה כמו שהחשבתי אותה .כשדיברנו על הדברים והסברתי לה שמאוד נפגעתי ממנה, כמו כל בן אדם אחר , היא התגוננה . לצערי , אני נוטרת טינה ואני לא חושבת שאני יוכל להצליח לסלוח על כך . החלק הכי נורא , זה שגם כאשר היא הבינה מה היא עשתה היא לא מצאה לנכון לבקש סליחה . חבל שחברות כל כך טובה תסתיים בגלל שמבחינתה , אני לא כזאת חשובה .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
