My world

השתיקה יפה לנו, 

זו שחוסכת במילים.

זו שמסתכלת לנו בעיניים, 

עמוק עמוק, 

וגורמת להן לדבר במקום הפה. 

לזהור, לבהוק, להתמלא דמעות דקות דקות, 

כאילו עומדות ליפול, מחזיקות עד קץ היכולת, 

והלוואי שהיינו כאלה. 

לא מוותרים עד הסוף. 

מחזיקים חזק. 

נשארים. 

ולא נופלים מיד. 

והעיניים האלו, שמסנוורות אותנו,

חצי עצומות, בעלות עוצמות

שאין בשום דבר אחר, 

לא באף מילה שאמרת לי. 

לא באף שיר ששרת. 

לא באף פזמון שניגנת.