אז, שמעתי שסוגרים את ישראבלוג.

בבלוג הזה העברתי הרבה מאוד תקופות בחיים - תקופות יפות, תקופות אפלות, תקופות אפלות הרבה יותר, קרינג' אבל בעיקר הרבה קשרים שהיו.

חלק מהקשרים שהיו לי בישראבלוג עם אנשים שדיברו איתי כאן או במקומות אחרים כבר לא קיימים יותר, די באשמתי האמת כי אני אף פעם לא מוצא זמן לכלום, אבל חלק כן, ואת אלו שאיבדתי אני עדיין רוצה לחדש (אם זה בכלל אפשרי).

בכל מקרה, בבלוג הזה אפשר לראות שהתפתחתי די הרבה.

הייתי ילד קטן ואידיוט, לאט לאט הפכתי למתגבר אידיוט עם בעיות של מתבגרים, ועכשיו אני חייל. עדיין אידיוט.

אני בעיקר רוצה להגיד תודה. תודה לכם, כל הקוראים, החברים לעט שהכרתי כאן ועוד אנשים שהשתמשו בפלטפורמה הזו כדי לדעת מה המצב שלי מתוך דאגה ואהבה, אני לא יודע איך הדבר הזה היה נראה בלעדיכם.

כמובן שקיוויתי שהייתי לוקח פרספקטיבות אחרות לחלוטין לפעמים, אבל מה שהיה היה, והיה עדיף שהיו אנשים שהודפים אותי מתוך הפרספקטיבות המעוותות שלי מאשר אם הייתי נשאב לתוכן כל הזמן.

סליחה עמוקה גם לאנשים שיצא לי לפגוע בהם בפלטפורמה הזו. חוץ מאחד. אחד שדיברתי עליו בשנה האחרונה. מלבדו, סליחה לכולם.

להגיד שהחיים שלי היו תותים ובננות מהפוסט האחרון בינואר עד עכשיו? לא, ממש לא. זה היה ממש מוזר אם כן. אבל, לא היו דברים שהצריכו עכשיו פוסטים חדשים וגדולים על חיים ומוות, חוסר יחס, עצבים רנדומליים, חרטות, דאון ודכאונות ממושכים, כי בסופו של דבר, אלו ממש לא היו דברים בסדר גודל של מה שהיה לי לפני שנתיים או שלוש שנים. כולה צה"ל. מה שכן, חשבתי מדי פעם לכתוב פה משהו, רק כדי לתת אות חיים. לצערי, זה לא כל כך הצליח.

ובכן, אם זה אות החיים האחרון שלי על גבי הפלטפורמה הזו, אני חייב להגיד שאמנם אני נמצא בתקופות קשות יותר וקשות פחות, עמוסות להחריד לפעמים ולפעמים אני גם נשאב למחשבות רעות על עצמי, אבל בסופו של יום, אני בסדר. אני באמת בסדר. אני לא מי שהייתי בעבר, עכשיו הפרופורציות השתנו (+-) והכל פחות או יותר בסדר.

ואם לפעמים שיט לא בסדר.. וול אני לא רוצה למות, זה כבר משהו.

תודה לכולכם. אתגעגע ממש.

-עומר