רק כמה מחשבות שיש לי בימים האחרונים. לא דברים רציניים, אולי אחר כך יהיו לי דברים יותר גדולים לדבר עליהם.

אחת מהמחשבות הללו היא שאני נהנה לפעמים להסתכל כאן על ההיסטוריה. על כל הרפש ששפכתי כאן, על אנשים, על עצמי ועל העולם. לדוגמה, ראיתי פוסטים משום מה על שיט שהיה לי בכיתה, זה די מוזר כי אני כן די בקשר עם הרוב משם. עם חלקם אני נמצא בבסיס אפילו. אנחנו מדברים מתי שיוצא לנו ואנחנו מריצים דאחקות והמון, המון מרמור על השירות. זה קצת מקל האמת. אבל, זה בעיקר מראה לי עד כמה הייתי פאקינג אידיוט אז. עד כמה התמרמרתי על 

היום גם סוף סוף העבודה שלי השתלמה בנתיבים שונים, כלומר היא יצאה לפועל, ואני פשוט שואל את עצמי "מה?". אני נלחמתי על זה כל כך חזק והייתי לחוץ על זה שזה ייצא, ועכשיו כסוף סוף זה יצא, אני פשוט חושב האם זאת בכלל אינטרפטציה כלשהי של הקיום שלי.

זה די גורם לי לחשוב על זה שעל כל בן אדם שיכול לזרוק בדיחות מצחיקות ומימז מטומטמים, מסתתר אדם ששומע את Academic בנונסטופ כדי להעביר את העצב שלו איכשהו.

Oh baby I remember you..

Cause your heart is cold

and your blood runs dry

You'll never see or hear the crashing of the sea

The tempers rise

this stops all time
When lovers' eyes are locked in harmony