רגע לפני שאני מתחילה, אני חייבת לתת את הרקע המתאים. אני גם חייבת להגיד שכבר הספקתי להתחיל לכתוב את זה פעם אחת, רק כדי לגלות שהכרום החליט למחוק לי את כל מה שכתבתי, בלי יכולת לשחזר.

בכל מקרה, זאת הזדמנות גם לנסח מחדש את ההקדמה הזאת.

קודם כל, אני חושבת שלא נגעתי במשהו מלא זמן.

נכון האקסית ההיא? שחפרתי עליה המון פה?

וול, חזרנו לדבר.

אחרי שנה של כן קשר-לא קשר, ואחרי שנה נוספת של דממת אלחוט, איפשהו בשנת 2017 חזרנו לדבר. זה התחיל בהודעה סרקסטית על משהו מהצד שלי, והיא החזירה בהודעה סרקסטית גם. מיד אחרי זה, זה קיבל פן רציני. התנצלות מהצד שלה על היחס שלה כלפיי, והתנצלות ממני על היחס שלי כלפיה. ומאז זה פשוט היה קאטצ'ינג אפ אחד גדול - מסתבר שבכל תקופת הנתק שלנו היא חוותה כל כך הרבה חרא שהיא החביאה מתחת לשולחן, ופשוט שלפה הכל איך שחזרנו לדבר.

משם, הקשר בינינו רק נבנה והפך לטוב יותר. החלטנו להתיידד, לא לנסות לחזור, לא לחתור לרומנטיקה. האמת, זאת ההחלטה הכי טובה שעשינו ביחד, כי מאז הקשר שלנו רק פרח ונהיה מדהים יותר ויותר. אפילו הלכנו לשתי הופעות ביחד מאז! אבל יצא לנו מאז לדבר המון, עליי, עליה, עלינו ועל החיים. משהו נחמד.

אבל בואו לא נאבד פוקוס, ונדלג ישר ל-2019, השנה שבה הפסקתי לתעד. חבל האמת, כי קרה המון.

העבודה גאתה יותר ויותר, פתאום קיבלתי המון אחריות. כאב המון, עבר המון, וגם חוויתי שברון לב שימשיך לרדוף אותי שנתיים אחר כך. אבל, השנה הסתיימה אפילו יותר נורא בגלל פיצוץ שהאמת, דיברתי עליו כבר מספיק. הפיצוץ ההוא רדף אותי אחר כך, חצי בצדק וחצי לא, אבל הוא רדף גם אנשים נוספים שנכוו ממנו (ככה לפחות אני יודעת שזאת לא אשמתי, יו נואו?).

אבל אז, 2020 הגיעה. האמת שזאת הייתה שנת מבחן למי באמת חבר ומי לא, מי שמר על קשר בזמנים הכי לא זמנים שיש, עם מי יצא לי לשחק, לא לשחק, אבל הכי טוב - ניצלתי אישור שהיה לי כבר בכיס, ובגלל שנכנסתי לקבע - הצלחתי לנצל אותו בכל הכוח. בשבועות שהייתי בבית אני פשוט הייתי בבית, ובמקביל לעבודה שעשיתי מרחוק, שיחקתי המון עם הנראות שלי בצורה טובה ויעילה יותר - תקופה שאני קוראת לה עד היום "הרנסאנס המגדרי". היו לי המון מפגשי דיסקורד, הרבה מפגשים אחרי זה (עם ריחוק חברתי כמובן), וסה"כ היה נהדר, וכש-2021 התחילה - זה הסתמן ללכת על אותו הנתיב.

הכל היה מושלם, ונראה שהכל ילך כרגיל.

אם רק המוזיקאית הטרנסית האהובה עליי לא הייתה מתה מנפילה מהמרפסת בבית הקיץ שלה באתונה.

אם רק יוטיוברית שאני מעריכה, שעד אותו רגע הציגה נראות גברית, יצאה מהארון בפתאומיות בתור אישה טרנסית, וגם הציגה את הפילוסופיה שלה לזה - בין אם דרך שחקן, ובין אם דרכה.

ואם רק, אם רק שניהם לא היו קורים באותו יום.

אותו יום היה ה-30 בינואר 2021. יום למחרת בכיתי בזמן שתיית שחרור של קצין אהוב מהצוות שלנו, בגלל שדמיינתי את היציאה שלי מהארון בפני הצוות כאישה טרנסית - כשעוד לא ידעתי שזה הנתיב שאגיע אליו.

יום אחרי זה, הכל התחיל. שינוי נראות טוטאלי, שינוי לשון פנייה, וכמה שבועות אחרי זה, גם שינוי שם.

כאן התחילה תקופה משוגעת ממש של גילוי עצמי, ניסיון להבין את עצמי, ולראות מה המקום שלי בעולם הזה. מקום שאני מאמינה שבאיזשהו מקום אני עדיין מחפשת, אבל יודעת בוודאות על איזה שביל ללכת בניגוד לבעבר, וזה מדהים בעיניי. אני מקבלת המון כוח מהסביבה, המון כוח מהחברים, ומשתדלת לכתוב ולתעד. יצאתי בפני החברים והמשפחה, וגם הקולגות. והאמת, זה היה הרבה יותר פשוט ממה שחשבתי שיהיה - לא שזה היה פשוט, אבל היי. זה היה יכול להיות גרוע יותר.

האמת שבמהלך כל זה גם ניסיתי להתחיל עם מישהי בקיופיד - לא עבד, אבל זה בהחלט היה משהו. והרגשתי טוב, כי העזתי להתחיל עם מישהי, וזה היה ממש נחמד!

יותר מזה, אחרי הניסיון הכושל הזה ומתוך כל הדבר הזה מישהי פתאום התחילה לדבר איתי דרך תגובות. אני לא כל כך דיברתי איתה, אני כן ידעתי מי היא, היא הייתה בפייסבוק שלי והכרנו שנים על גבי שנים לפני זה. ידעתי מי זאת סך הכל, למרות שהיא שינתה את שמה אני זוכרת מי היא. אבל היא השתנתה המון. יצא לי קצת back and forth בתגובות, היא מרימה לי, אני מרימה לה, לא יותר מדי. פתאום התחלנו לדבר, ולא יודעת, משהו קרה. נפתחתי מיד. זה היה הדבר הכי טוב בעולם. אינסטינקטים שפשוט נפתחו, משהו מרגש, מדהים וממלא.

הגעתי למסקנה אחת - אנחנו חייבות להיפגש. ומהר.

והפגישה הזאת, היא הצעד הראשון.