אז נפגשנו.

הולי שיט זה היה מדהים, אני זוכרת את זה ממש בצורה טובה. באותו יום הייתי בכלל בתור בבית חולים השרון, שוב. שערה שצמחה הפוך עושה לי כל כך הרבה פאקינג בעיות, אני שונאת את זה שמרחו אותי כל כך הרבה זמן. אבל היי, שוחררתי מוקדם ובגלל שעכשיו פשוט התפנה זמן, חשבתי להיפגש. זה די נקבע בשנייה האחרונה כי גם ידעתי שיום למחרת זה יותר בעייתי, בכל זאת, אני נגדת וזה. אני עדיין באמצע תהליך מורכב ובצבא מתחילים להבין רק עם מה יש להם עסק.

אני בינתיים משדרגת את הטלפון שלי, פיזית - מ-S20 ל-S21, אז יש עדיין חוסר ודאות. היא בצילומים, אני לא יודעת אם זה יצליח, מקווה שכן.

אוקיי, זה עבד. נפגשנו.

זה היה ממש בעזריאלי. בהתחלה רציתי שנקבע לבית קפה בגבעתיים, אבל בסוף נפגשנו בעזריאלי ליד האיל מקיאג'. דיברנו על הרבה מאוד דברים. דיברנו על התהליך שלי, על הצילומים שלה, על העבר שלנו שכנראה היא שכחה שאני זוכרת. דיברנו פתאום גם על מיניות. על טופ ובוטום, על צורות מחשבה, הסמקה, לא הסמקה, לא יודעת..... התרגשתי ממש, זה כן. היא קראה לי כבר יום או יומיים לפני "פיה לסבית קטנה", ומשהו על פיות ב-D&D שיכולות להצמיח כנפיים מחדש.

זה חתיכת רגע שלא אשכח עד עכשיו, בחיים שלי.

היא די סימנה אותי בתור בוטומית לסבית וזה היה אחד הרגעים... הכי מכוננים אני חושבת.

בקיצור, ליוויתי אותה לתחנה ונסעתי הביתה. יום למחרת רצינו להיפגש שוב, אבל סבתא שלה נפטרה בדיוק יום אחרי. היא הייתה עסוקה בשבעה, ולא רציתי להפריע. חשבתי אם לבוא לבקר, היא החליטה שעדיף שלא, וכיבדתי.

שבוע אחרי זה קבענו שוב. הפעם זה היה באשדוד, והמשכנו פשוט לדבר. היו לנו תמונות שצילמנו, מישהי קצת משוגעת חסמה אותי אחרי זה והתחילה להגיד שאני תקעתי לה סכין בגב בגלל משהו שקרה ביניהן.

אבל הפגישה עצמה? היה מעניין ממש. היא אמרה אחר כך שהיא הייתה בדיסוציאציה, וכמעט ביטלה ברגע האחרון בגלל ההשפעות של החיסון השני, אבל אחר כך היא אמרה שהיא לא מתחרטת על הפגישה הזאת. היא אפילו קנתה לי פרחים!!!!

מה שכן אני חושבת שקרה משהו באותו שבוע? זה היה ממש על יום האישה. בזמן שעקבתי אחרי מה שקורה וחשבתי אם ללכת על זה או לא, הבנתי שהיא יצאה עם מישהי. ראיתי פתאום שפאקינג קרה משהו, ברמה של אלימות פיזית ונפשית והרבה זבל. לא נגעתי בזה כי פחדתי שזה טרי מדי, אבל הבנתי שמשהו קרה.

שבוע אחרי זה היה הפעם האחת שבאמת קבענו, ולא בספונטניות. בפעם ההיא הבנתי שהן חזרו, אבל מצד שני שהן לא זוג. לא היו וכנראה גם לא יהיו. היא קנתה לי (שוב) רי-בר, ישבנו בשרונה והיא דיברה המון על כמה שהיא מתגעגעת לזוגיות, וכמה שהיא מתה לבת זוג. כבר אז התחלתי לאט לאט לחטוף קראש רציני עליה, היא הזמינה אותי לכל דבר בערך, והפעם היא אשכרה דיברה על זוגיות. דייט שני היא קנתה פרחים, דייט שלישי היא מדברת על כמה שהיא רוצה מסגרת זוגית. היא השמיעה שירים שהיא אוהבת, הקדישה לי את חלקם, ואז גם השמיעה שיר שהיא בעצמה שרה כמה ימים לפני בסרטון - את Candy Rain. היא רצתה ממש לרקוד, וסיפרתי לה שאני לא רקדתי קרוב אף פעם עם מישהי, יותר באיזשהו סוג של שיתוף תסכול בגלל חוסר ביטחון על משהו שאני באמת רוצה (הפעם שהייתה לפני שבה זה באמת קרה, הרגשתי ממש לא בנוח, מה שכן היא התנצלה במסיבה שאחרי והייתי מאוד אסירת תודה לזה).

לא יודעת איך זה הוביל לזה, אבל היא הושיטה יד פתאום, והציעה לי לרקוד איתה. ורקדנו. קרוב. זה היה מגניב, והרגשתי ממש, ממש מיוחדת.

זה היה נראה כמו כיוון רומנטי. זה היה נראה כאילו זה מתחיל ללכת לשם, בצורה נורמלית. יום למחרת הייתי בניתוח לכריתת סחוס בעצם הזנב, והתחלתי שבוע של החלמה מניתוח.

דיברתי עם החברה הכי טובה שלי, והיא אמרה לי שכדאי לי להיות מאוד, מאוד כנה לגבי זה. עדיף לי להיות שקופה.

דייט רביעי היא הזמינה אותי לסושי, והפעם, הייתי שקופה. וזה משום מה התחיל לתסבך... אמרתי שאני מתחילה לפתח קראש. זה לא בסדר?

כאילו כן, להגיד "אני מאוהבת בך" בדייט רביעי או שלישי או בתקופה כזו קצרה של היכרות זה מאוד, מאוד sus. מסכימה לחלוטין. אבל לא אמרתי שאני מאוהבת, או אפילו שיש לי קראש. אמרתי "אני מתחילה לפתח קראש", או "אני מתחילה לפתח התאהבות". משהו ראשוני. זה משהו שכדאי מאוד לעשות לו disclosure בשלב מסוים, כדי להבין לאן זה הולך.

זה המשיך רע. כבר אמרתי גם מה ההתחבטויות שהיו לי בנוגע לזה. מה הדברים שקרו. שאני מפחדת להתאהב בדמות ולא בבן אדם, שזה מרגיש לי התחלתי. כדי להציל את הקשר הזה, ולהציל את עצמי, כדי לא להגיע למצב שזה מעכיר לנו את הקשר, הייתי צריכה באיזשהו מקום לעשות חזרה לאחור, להגיד שאני בסך הכל מעריצה אותה כבן אדם, ואוהבת את מי שהיא מציגה בפניי, ומקווה להכיר ממנה עוד ורוצה לדעת עליה עוד.

היא סיכמה את זה באיזשהו סוג של נוסחה להבין מה זה התאהבות ומה זה לא. שיש רמות לקראשים, שזה לאט לאט עולה, וככל שהזמן עובר - ההתאהבות גדלה ונהיית חזקה יותר. היא אמרה לי לחכות חצי שנה עם ההרגשה הזאת, ולראות לבד איך זה ילך.

אוקיי. נחכה. נשאיר את זה בצד.

יום אחרי זה הלכנו ביחד ללבל אפ, ראינו חברים ושיחקנו קצת. ההיא שהיא רבה איתה? אספה אותה ברכב. אגב, באותו זמן עדיין הייתי בסוג של החלמה מהניתוח, אבל בעיקר גם הייתי בקורס פיתוח מאובטח בפייתון. בחרתי ב-Flask בתור התשתית שלי, וקצת הסתבכתי, ודיברתי עם מישהו שהיה עליו דיבור לא טוב, מאותה בחורה שהתפלפה עליי שבועיים לפני וחסמה אותי בגלל הקשר החדש שלי.

הוא עזר והיה ממש מותק, אבל משהו היה מוזר בכל האינטראקציה הזאת. בכל מקרה, איך שסיימתי את הקורס נפגשנו שוב. הפעם נפגשנו עם חבר משותף, כפרה עליו ועל נשמתו. אוהבת אותו מאוד. זה הפך מהר מאוד ללילה לבן שהתחיל בבר כלשהו ונגמר בבוקר אצלו בבית, שאחריו נסענו כל אחת לביתה. אני לקחתי עוד שלוק מהקפה כדי ללכת להיפגש עם חברות, עשינו יום בנות חמוד. הלכנו לנחלת בנימין, הלכנו לאכול, אני ושתי חברות ממש, ממש טובות. היה מגניב וכיף ואהבתי ממש!

גם חגגתי חודש שלם של להיות עם השם החדש. זה כיף רצח.

טוב בכל מקרה פסח שאחריו הגיע, וזה היה קצת עם המון הכחשה. לא אהבתי בכלל.

אה וכן, אני כבר לא סופרת כמות פגישות עם הבחורה ההיא, מאז זה הפך לכמות פעמים בשבוע. בשבוע שלפני פסח - 3 פעמים. שבוע שאחריו - אם אני לא טועה, זה יצא 4.

בכל מקרה, איך שהחג עצמו הסתיים, נפגשנו שוב - והפעם גם עם הבחורה ההיא הקצת הזויה. היא בעיקר רצתה להרוג אותי כל עוד הייתי שם כי דרשתי המון צומי.

מה שכן? טראש טוק פשוט בין חברות (שאני מודה, להגיד "את מגעילה אותי" - אפילו אם זה היה על מהלך מסריח בסנוקר - זה קצת יותר מדי) הפך מהר מאוד להתפרש כהעלבה. אז ישר עמדתי על הרגליים האחוריות, לא רציתי לפגוע. ברגע שטראש טוק מתחיל לפגוע זה כבר נהיה לא טוב.

הבעיה היא שלאחר מכן הייתה דממת אלחוט. דבר ראשון, נפרדנו בצורה קצת מאוד כאוטית, כי היא לא רצתה בכלל מגע איתי בשום צורה, וזה היה מאוד בגלל שעשיתי משהו לא בסדר.

ביקשתי סליחה מאותו רגע מיליון ואחד פעמים, בלי מענה מהצד השני. אני לא רציתי להראות כאילו אני אובססיבית, אבל השתיקה הזאת פשוט הטריפה אותי. לא הבנתי מה גזר הדין, אם הכל יהיה בסדר או לא. אני פחדתי שהיא תנתק איתי פתאום קשר, כי אני כבר כל כך רגילה לזה שאני לא יכולה להרשות לעצמי לפספס כזאת הזדמנות.

בסוף השלמנו. יום אחרי. בצהריים. עד שהיא ענתה לי. בינתיים, אותו חבר משותף ניסה להרגיע ולהגיד לי מה כדאי לעשות במצב הזה, בזמן שהרכבתי לעצמי כיסא חדש. אבל היי... הכל הסתדר(?). באופן כללי יצאתי החוצה באותו יום, רציתי להגיע לאירוע בשבילי - יום הנראות הטרנסית!

...אם הוא לא היה מחורב על ידי אותה מישהי שחסמה אותי. האשימה אותי בזה שיצרתי קשר עם מישהי שתקפה מינית.

ואחרי בירור קצר, כמה שעות אחרי, התעצבנתי. התשובה לזה היא שאני הבנתי מאוד מהר שאלה האשמות שווא, ושהיא לא הקורבן היחיד שלה. הביאה המון עדויות, המון דברים שקרו.

אחד מהקורבנות זה ההוא שעזר לי בקורס.

העצבים היו גדולים מדי, אבל בעיקר הודיתי לה. הודיתי לה על זה שהיא הצילה אותי מקשר רעיל. הבטחתי לה שיום אחרי זה, אני ארוץ אליה בחיבוק.

במקרה, באותו יום "חגגנו" חודש לקשר הזה. ובתור פיצוי על הטראש טוק, הפעם אני זאת שמזמינה לסושי.

והיה גם באותו יום מפגש נחמד בשרונה!

ואותו יום? זה היום שבו אני לוקחת את הצעד השני.