לפני שש שנים הייתי פעיל פה - פעיל מאוד אפילו.

בכל דפי הישראבלוג, הייתי מכיר את כולם - אני נשבע. 

עברו מאז שש שנים, מאז שהפסקתי לכתוב בשם עצמי

ארבע שנים ליתר דיוק מאז שהפסקתי גם לכתוב באנונימיות. 

ולא יודע למה, היום בגיל 21 תכף אני מוצא את עצמי חוזר לאותה כתובת.

איך זה גורם לע להרגיש? לא יודע אני בגיל שרגשות זה כבר אוברייטד.

אבל חייב להגיד שקצת לפני שמחקתי כמעט את כל הפוסטים הקודמים

אמרתי לעצמי 

איזה ילד היית.

הלוואי ואני עדיין ילד, אבל למה זאת הייתה כזאת הקלה?

לחזור לכתוב? לא יודע - בוא ננסה.

בטח אני אשחק קצת עם העיצוב כי זה משהו שאני אוהב לעשות, נראה לאן זה יביא אותי.

אבל מעניין לאן הפלטפורמה האדירה הזאת שנקראת ישראבלוג הגיעה שש שנים אחרי.

בפעילים פחות ראיתי ילדי סצנה, רק שני בלוגי עיצובים, ויותר בלוגים שעוסקים בשירה, בכתיבה, בתיעוד.

אולי האתר התבגר כמוני?

מי יודע? הלוואי - אולי גם האתר חושב שהוא עדיין ילד. 

אולי כבר הכל פה לא פעיל כמו פעם? אולי פעם אותו בן אדם שכתב פה אי שם ב2006 ונכנס שוב ב2012 

חשב לעצמו - וואו, מה נהייה פה.

אולי שווה להמשיך לכתוב ולגלות?

נשמור על מסורת ישנה.

באוזן : Young the Giant- Cough Syrup