עוד בלוג סיפורים...(:

שאיורי הלכה לביתה כשהשמש החמה הכתה על ראשה. הזיעה ניגרה לה על המצח בטיפות קטנות,ושאיורי רק רצתה להגיע כבר הביתה.

לבסוף היא הגיעה. היא צעדה בשביל הגישה וראתה את ניקו,אחיה הקטן בן החמש,מחכה לה ליד דלת הכניסה. "שאיורי! כמה זמן לקח לך להגיע! אני מחכה פה שעות!" הוא צעק. "סליחה,סליחה...המורה עיכב אותי בסוף היום.." מלמלה שאיורי וניסתה לחפש את המפתח בתיקה. "עוד עונש?" ניקו שאל. שאיורי תקעה בו מבט נוזף ומצאה את המפתח. היא פתחה את הדלת והם נכנסו לבית. שאיורי זרקה את תיקה על הרצפה והלכה להכין ארוחת צהריים. ניקו התיישב לשולחן ושאל:"מה יש לאכול?" 

"מרק עוף" ענתה שאיורי.

שתיקה השתררה בבית. לבסוף ניקו שבר אותה ושאל:"מתי אמא חוזרת מניו יורק?"

"לא יודעת...עוד כמה שבועות,אני חושבת..."

"למה היא בכלל הלכה לשם?"

"כדי לבקר את אבא בעבודה שלו."

"אבל למה זה כל כך הרבה זמן? זה בסה"כ לבוא,לומר שלום ולחזור הביתה".

"ניקו,זה לא כל כך פשוט כמו שזה נראה... זה עם טיסות,ללכת לבית מלון,זה הרבה דברים לעשות..."
"אבל אני מתגעגע אליה ו.."

"די ניקו!" צעקה שאיורי. לא הייתה לה יותר סבלנות. היא התמודדה עם הגעגועים בפנים,ועכשיו הוציאה את כעסה על אחיה הקטן והתמים.

דמעות עמדו בעיניו של ניקו,הוא רצה להתפרץ ולצעוק על אחותו,אך הוא התאפק והרכין את ראשו.

שאיורי נאנחה והניחה את צלחות המרק על השולחן. הם התחילו לאכול בשתיקה.

זהוווווו (-:

פרק קצר,אבל ככה רציתי לסיים אותו.

מקווה שאהבתם (:

~לין~