החיים הם חרא ואז הם לא חרא ואז הם שוב

תודה.

תודה לך, גיבור.

שכבות המגן הכי גבוהות שלי. תמיד כאן לצידי, עובד על אוטומט.

לעולם לא יעזוב אותי.

בלעדיך מי הייתי? אני אוהבת אותך, מגן.

אתה שומר עליי, אתה הגב שלי, אתה תמיד כאן.

אני יודעת שאתה לעולם לא תתן לי להפגע.

אני יודעת שאתה תחזיק אותי, 

אתה תאיים על כל הפחדים שלי,

אתה תאהב אותי ותקבל אותי בכל מחיר, גם אם אני פחדנית.

גם אם אני חלשה. אתה כאן.

מי לא היה רוצה מגן כמוך?

חומות הגנה עבות, אל המתחם שלי אי אפשר לפרוץ.

הן גבוהות.

ומפנים חשוך, החומה מקיפה את כולי ואין פתחים של אור.

אפילו לא חלון קטן.

אני צריכה להיות מוגנת, ואתה מגן עליי.

אתה הגיבור שלי.

אתה מדהים.

אולי אין לך כוחות על, אבל אתה יותר חזק מכל גיבור אחר.

תודה לך שאתה הכתף שאני אוכל לבכות לה.

תודה לך שאני תמיד יכולה לסמוך עליך.

תודה לך שאתה לא עוזב, ואני גם יודעת שלעולם לא תעזוב.

תודה לך, שאתה מנגב לי את הדמעות, 

שאתה תופס אותן לפני שהן מתפרצות החוצה.

תודה לך שאתה אומר לי להשאר חזקה גם ברגעים שאין בי עוד כוחות.

תודה לך שאתה מגן עליי בפני אותם האנשים שאומרים עליי דברים רעים,

אני יודעת שאתה לעולם לא תשתוק.

אתה לא תוותר להם, גם אם תצטרך למות בשביל זה.

אני אוהבת אותך, מגן שלי. אני אוהבת אותך כל כך.

לעולם לא הייתה בי אהבה כזו.

הגב הכי רחב שלי. שליווה אותי מיום היוולדי, ועד יום מותי ילווה.

כמה והייתי נותנת והיית מישהו אחר.

ולא היית סתם אני, מחזקת את עצמי.

ובעצם הגיבורה שלי.

כי מי לי למגן אם לא אני עצמי.

אבל אי אפשר לסמוך על אף אחד היום, מגן.

אז אני מעדיפה אותך כמו שאתה, אני.

כי לא תעזבני לעולם.