אז אחרי כל ההקדמות המיותרות עלי וכל כסף . בלוג לא הולך לעסוק בזה ..
הוא הולך לעסוק בחיים שלי ומה אני יגיד לכם .. החיים שלי לא פשוטים .
אז .. בואו נתחיל מהסוף .
שנתיים שמרתי את הסוד הכי גדול שיכול להיות , לא יודעת עם שמרתי זאת המילה כי בחרתי .
ברחתי לכולם , ברחתי מעצמי
שתית המון המון אלכוהול , התחלתי לעשן וניסתי לנקות את עצמי . סינדרלה .
כל יום ב 23:41 אני נתקפת חרדה ופחד מסתכלת על עצמי מהצד ונגעלת . פשוט נגעלת .
העיניים שלו לא יוצאות לי מהראש ואותו הרגע הזה שרציתי לברוח ולא היה לי לאן .
ההורים לא ידעו כלום . רק נבחו וצעקו וכעסו ולא הבינו מי או מה אני , הם גם לא יבינו לעולם . לעולם .
אמא מכריחה לנקות אבא מכריח ללמוד והראש שלי ? באותו היום ההוא . שהילדות נעצרה . שהתמימות נלקחה
ובשונה מהסיפור של סינגרלה , לי אין נסיך שיבוא ויגאל אותי מיסורי.
מתלמידת תיכון רגילה ונורמטיבית נהפכתי למפלצת . הלימודים נראו לי ככ שוליים , אין לי את ההגנה הבסיסית.
לא על כסף לא על משפחה לא על עבודה , אין לי הגנה על עצמי . ואין מה לעשות עם זה .
התחושה הכי נוראה שבן אדם יכול להרגיש היא חוסר אונים , והייתי במצב הזה ככ הרבה
שלא היה מה לעשות חוץ מלשבת ו..לבכות . לבכות .
אתם?יודעים איך זה להרגיש מחוללת ? פצועה ? עם מלא אנשים אבל הכי לבד שיש ?
ושוב , החוסר אונים מכה שוב , אין מה לעשות . לדבר ? עוד מוקדם לי . לבכות ? בכיתי מספיק .
לצרוח שאני שונאת את כל העולם ושבא לי להיעלם ולא לחזור ? לחשוד בכל דבר ולשנוא את עצמי יותר ויותר ?
אין מה לעשות , כבר אין דמעות והכל נראה משעמם וישן . אולי פה אני אמצא את שאהבה נפשי . מי יודע ...
שמרתי על עצמי המון וברגע אחד ........ הכל יכול להיהרס . כמו מגדל קלפים , בונים ובונים ביסודיות מוחלטת ואז מגיעה המכה והורסת הכל . במקרה שלי זה לא מגדל קלפים , זה בית בטון שנחרב . נחרב .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
mirenda