שום דבר לא בטוח ופשוט

אתמול , 01:28 לא נרדמתי ; אז החלטתי לקחת דף , עט ולרשום, כמו פעם ..

רשמתי טקסט בנשימה אחת , על כל מה שעבר לי בראש . מחכה לשמוע איך יצא .. 

אני אף פעם לא אוהבת את מה שאני כותבת , אולי זה חלק בכל היוצרים , מי יודע . 

בכל אופן : 

יושבת וכותבת על דברים שבפנים

קשה לי גם בכתב , שלא נדבר על מילים

יש לי תמונות מהעבר שצצות ועולות

ואת זה עיני לא מפסיקות לראות .

זה קורה בלילה רק כשאני לבד בחשכה 

נכנסת בתוך עצמי ובוכה , רק בוכה 

מיליון כדורים לא יעזרו

ליטרים של אלכוהול לא ירפאו 

שורות סיגרית לא ימחקו 

והגוף והנפש בלית ברירה לפיתרון יחכו .

העיניים שורפות והנפש שבורה

אני , את עצמי כבר לא רואה

צף שקוף וחסר משמעות 

בלי תוחלת חיים , טיפש . וחסר אחריות 

ואני הצל , מרחפת לי בחשיכה 

מראה נוכחות אבל יחס לא מרוויחה 

והצל נודד ועובר מסעות

ואת הפיתרון הסופי קשה מאוד לראות

ומסתכלים על הצל , משחקים ובוהים

אבל כשאת צל , אי אפשר לראות מה יש בפנים 

חושך , שחור , אפלה 

חוסר תקווה , שחול והרגשה כמו במלחמה 

אני במלחמה עם עצמי ואין מנצחים

והכל קורה מבפנים .

והצל יכול לזוז - לזוז בתנועה מוגבלת 

לדבר לא יכול , פשוט אין לו דרך .

יכול לך להיעלם וזו השאיפה שלי 

להיות הצל הנעלם , להיעלם עם השחור

לא לזכור לא לשכוח ,

להעלים פשוט הכל .