שום דבר לא בטוח ופשוט

הרבה זמן לא כתבתי פה . 

אני חושבת עד כמה אפשר להיפתח בבלוג הזה והאם זה אמור לעשות אצלי משהו , או אצלכם .. 

בכל אופן , אני חייבת לעזור לעצמי . 

התחלתי לספר לעצמי את הסיפור שלי ונחרדתי , זה עד כדי כך גרוע ? 

יש שיר של coldplay שכולם מכירים או מזמזמים לפעמים , paredise .. ואני ? חולמת על גן עדן . 

גן עדן פרטי שלי , שאעשה ככל שיתחשק לי ואהיה מוגנת . מוגנת . 

הרבה אנשים שמים לנו מכשולים בחיים ולא המטרה היא לא לעבור את המכשול ולהמשיך הלאה היא ללמוד מהמכשול ולדעת מי הבן זונה ששם לנו אותו בין הרגליים!

אני מרגישה ממש לבד ...

אגב , מה ההבדל בין בודדה ללבד ? 

בודדה זה שפיזית אין לידך אף אחד . יושבים בחדר סגור 4 קירות ובודדים . .

לבד זה שיש סביבך אנשים אבל את לא מרגישה שייכת או שאת לא רוצה . אפשר להיות לבד עם 1000 אנשים , לבד זה לא עובדה זו הרגשה.

מה עושים כשאין מה לעשות ? 

אתמול , 01:28 לא נרדמתי ; אז החלטתי לקחת דף , עט ולרשום, כמו פעם ..

רשמתי טקסט בנשימה אחת , על כל מה שעבר לי בראש . מחכה לשמוע איך יצא .. 

אני אף פעם לא אוהבת את מה שאני כותבת , אולי זה חלק בכל היוצרים , מי יודע . 

בכל אופן : 

יושבת וכותבת על דברים שבפנים

קשה לי גם בכתב , שלא נדבר על מילים

יש לי תמונות מהעבר שצצות ועולות

ואת זה עיני לא מפסיקות לראות .

זה קורה בלילה רק כשאני לבד בחשכה 

נכנסת בתוך עצמי ובוכה , רק בוכה 

מיליון כדורים לא יעזרו

ליטרים של אלכוהול לא ירפאו 

שורות סיגרית לא ימחקו 

והגוף והנפש בלית ברירה לפיתרון יחכו .

העיניים שורפות והנפש שבורה

אני , את עצמי כבר לא רואה

צף שקוף וחסר משמעות 

בלי תוחלת חיים , טיפש . וחסר אחריות 

ואני הצל , מרחפת לי בחשיכה 

מראה נוכחות אבל יחס לא מרוויחה 

והצל נודד ועובר מסעות

ואת הפיתרון הסופי קשה מאוד לראות

ומסתכלים על הצל , משחקים ובוהים

אבל כשאת צל , אי אפשר לראות מה יש בפנים 

חושך , שחור , אפלה 

חוסר תקווה , שחול והרגשה כמו במלחמה 

אני במלחמה עם עצמי ואין מנצחים

והכל קורה מבפנים .

והצל יכול לזוז - לזוז בתנועה מוגבלת 

לדבר לא יכול , פשוט אין לו דרך .

יכול לך להיעלם וזו השאיפה שלי 

להיות הצל הנעלם , להיעלם עם השחור

לא לזכור לא לשכוח ,

להעלים פשוט הכל .