אוקי זה קטע שכתבתי לפני 66 ימים במצב של דיכאון :S
הטקסט הזה לא משקף את העמדה שלי על החיים ובכלל
אבל בכל זאת התחשק לי לפרסם (תסלחו לי על הקיטשיות) :
איבדתי את הרצון לחיות , לא בדיוק ברור לי למה .. אני מבולבל קשה לי לא יודע איך ממשיכים מכאן..
אם יש אלוהים למה הוא הביא אותנו לכאן כדי לסבול,
לסבול? איבדתי את החשק .. אין לי למה לקום בבוקר , מה עושים עכשיו?
לשטוף את העיינים זה נחמד כשזה נדיר אבל יותר מדי זה כבר כואב לי.. למה אני פה?
האם החיים זו טעות אחת גדולה? אני לא יודע .. אני לא יודע כלום ..
בסך הכל מה חטאתי כמו כולם רק רציתי להיות מאושר..
12 בלילה דמעות ודיכאון איבדתי את החשק לחיות.
חשבתי שאני כל יכול.. חשבתי שאין לי פחד.. ביינתים תעזרו לי לחצות את הכביש.