יום חמישי אחת הבנות האהובות עלי באה לבקר, אחרי חצי שנה שלא התראינו, כל כך שמחתי, היא באה אלי ודיברנו ודיברנו ודיברנו
לא הפסקנו לדבר, אפילו אחרי שיצאנו וחזרנו המשכנו לדבר עד שנרדמנו, היא נתנה לי להרגיש כמו ילדה קטנה.
היא כל כך יפה.
קמנו בבוקר והיא גרה רחוק ממני, אז נסענו לתל אביב שם התפצלנו ואני נשארתי לעשות שופינג, לא עשיתי יותר מדי, קניתי רק מה שבאמת הייתי צריכה
ואפילו הפתעה לאמא. קצת יקר, אבל רציתי לשמח אותה.
התבאסתי על מה שבזבזתי אבל כבר בשישי בצהריים הלכתי לעבוד ודיי הרווחתי כמעט את כל חזרה.
למחרת הלכתי עם חברות לטיול, אני דודה מאמא וקושקושית עשינו מסלול ברגל, ולי וחבר שלה הצטרפו אבל הם היו בריב והאווירה הייתה מתוחה אז אחרי המסלול התפצלנו שוב.
הדבר שאני הכי שונאת בעולם זה סנדלי שורש או קרוקס וכמובן שכולם באו עם שורש, אני כל כך שונאת את זה!! זה פשוט מכוער
אני מבינה שזה נוח, אבל יש גם דברים נוחים שהם יפים! מה שאני מנסה להגיד שלפעמים בחיים עדיף ליפול מצוק מאשר ללבוש את הנעליים האלה.
אחר כך נסענו לירדן עם כל עם ישראל והפסולת שלו, מצאנו לנו אזור שקט ושכבנו, אני עשיתי גלגלונים כמו ילדה קטנה (אני מודה), אבל פשוט היה לי דחף בלתי נשלט, השמיים היו כהים כאילו עומד לרדת גשם אבל היה קרני שמש בכל מקום והשדה מלפנינו היה כל כך ירוק והנחל שזורם מאחורינו, שארבעתנו על המחצלת יושבות ואוכלות פרכיות עם טונה, אני לא חושבת שאפשר לבקש רגע יפה מזה, נרדמתי קצת, ושקמנו הלכנו לראש פינה עצרנו שם לאכול משהו מתוק וחזרנו הביתה, בזמן שחזרנו הביתה שוב פגשנו את כל עם ישראל, פקקים מטורפים, אבל נהנו, כי היינו עם עצמנו, שרנו רקדנו וחשפנו את עצמו בפני מכוניות של אנשים זרים (סתם החלק האחרון המצאתי) אבל הבנתם את הרעיון
בזמן שאני ודודה יצאנו לעשן אתמול ישבנו ביחד ודיברנו
חבר שלה נפרד ממנה אחרי שנתיים וקצת קשה לה עכשיו, להיות לבד.
אמרתי לה שהיא חייבת להבין שהיא לא יכולה לקפוץ מבחור לבחור, שהיא בחורה מדהימה ויפה ועם אופי טוב (ואני לא סתם אומרת, זה נכון)
והיא צריכה ללמוד להיות עכשיו לבד. שהאהבה מספר אחת שלה בחיים צריכה להיות עצמה, ואז מישהו אחר.
היא שאלה מה איתי מתי אני יהיה מוכנה למישהו, אמרתי לה שיש לי אופי קשה ומוזר לפעמים, שאני יותר מדי ופחות מדי, אין לי מינון נכון.
קשה לי להיות חנוקה
ואז עשינו רשימה של דברים הכי מוזרים של כל אחת מאיתנו
כמו זה שאני גוזזת ציפורניים, או מפחדת מרכבות שנכנסו לרציף, ושאני הולכת לקיק בוקס פעמיים בשבוע רק כדי להרביץ לשק איגרוף בשביל לשחרר עצבים, שאני אוהבת לראות טלנובלות בשפות זרות ולא להבין מה הם אומרים, וכל פעם שאני קוראת עיתון אני חותכת ממנו תמונות וכתבות שאהבתי ושומרת, או שאני כותבת אני פשוט מחסירה מילים.
ואני רוצה שתשמעו שיר שחיפשתי דיי הרבה זמן
אני יודעת שכולכם תחשבו שזה איזה שיר פופ מגעיל, אבל תכלס הז'אנר שלו הוא יותר האוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: