אני קצת מדוכאת למען האמת, זה היה לילה מעולה אבל כאילו שנותן לך איזה כאפה או שניים.
לעידו היה דלקן, אז נסענו רחוק לאיזה פאב, ישבנו שם הזמנתי מרטיני, וגיליתי שאדם וחווה זה קוקטיל טוב למרות שהוא על בסיס שמנת.
ושאני לא אוהבת מוחיטו.
עידו הוא בן זוג של לי, שהיא אחת החברות הכי טובות שלי, ודודה גם הצטרפה. שהגענו אליו לדירה שיחקנו משחקי שתייה וישבנו במרפסת לעשן.
לי נרדמה ונשארנו רק אני עידו ודודה, הוא התחיל לספר לנו כמה הוא אוהב את לי, ושלמרות שהם שנתיים ביחד יש לו עדיין פרפרים בבטן כל פעם שהם נפגשים. דודה דיי בטוחה שהם יתחתנו. אני לא.
אחר כך אני ודודה נשארנו לישון שם והחלטנו לישון ביחד באותה מיטה (שהייתה ממש נוחה), השותפים שלו לא היו בבית. ביקשתי לישון בחדר של החתיך יותר. אני ודודה התחלנו לדבר, למה אני לא מצליחה לאהוב, למה אני רק חושבת על זוגיות ובא לי להקיא, ולמה ולמה ולמה.
לא האמנתי שהיא באמת תיתן לי תשובות כי חשבתי שאף אחד לא מכיר אותי, היא אמרה לי שהיא חושבת שזה בגלל שתי סיבות, אחד זה שלא חוויתי את זה בבית שחוויתי רק את מה שקורה שאהבה נגמרת. והשניה זה שאני לא מוכנה לחשוף את כולי.
שהיא אמרה את זה אז צבט לי בלב, מה שעושה את זה נכון.
אני כל כך נרתעת מאהבה. שזה כל כך עצוב לי. שאני לא יודעת איך לא לעשות את זה.
רציתי לשים תמונות כי יש כמה ממש מצחיקות, אחרי שחיטטנו בחדר איפה שישנו ומצאנו את מגירת הקונדומים ונוזל סיכה, והבחור גם בקבע, והמדים ישבו עלי בול זה נראה כאילו יצאתי מאיזה סרט פורנו. אבל אני חושבת שאני אניח לזה.
כי עדיין, אירחו אותי יפה מדי.
אבל הנה המכתב שהשארתי לו, לי אמרה לי "למה הכל אצל צריך להיות גס?" אבל מצטערת יש לי הומור זול ומלוכלך.
זה מה יש.
אתם יכולים לצחוק על הכתב המזעזע שלי זה בסדר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: