הוא היה צלול היום לגמרי, הצלחנו לשבת ולדבר, כמו פעם. אפילו התקשרנו אליה, ולרגע אחד אפילו צחקנו.
רציתי לבכות שצחקנו, כי הרבה זמן לא צחקתי איתו ואז נזכרתי איך אני הבאתי אותו למצב הזה, הוא הסביר לי במילים שלו שרק אני מבינה שהוא עשה את זה מאהבה. אבל אהבה זה דבר מוזר, לפעמים היא כל כך גדולה שהיא הופכת לדברים אחרים.
תמיד חשבתי שהסיפור הזה יהיה סוף סוף מאחורי הוא חזר ונשך אותי בתחת. כל פעם שאמרתי לעצמי שלא יכול להיות יותר גרוע דווקא היה.
היום נתתי לו קצת תקווה שהכל יהיה בסדר. שיצאתי הוא שמח. אני שמחתי.
ב-24 בנובמבר זה יגמר, או שהעולם שלי יחרב אלי לגמרי או שזה סוף סוף יהיה מאחורי!
עכשיו נשאר לי רק להתפלל לאלוהים כל לילה, כמו עשיתי תמיד עד לפני ששכחתי את עצמי. אני מוכנה לתת הכל בשביל שזה יגמר סוף סוף.
אבל נכון תמיד יש סוף טוב?
ועכשיו אתם יכולים לצחוק אלי, אבל זה שיר של השוגארבייבס ומצטערת תחשבו מה שאתם רוצים הם יודעות לעשות מוזיקה!
סיימתי את הבדיקה, זה היה בהרדמה, והיה צריך לבוא עם מלווה, ראיתי אנשים יוצאים משם, עם כיסאות גלגלים, חלק לקח שעות להעיר,
היו כאלה שלא הצליחו ללכת, כל כך פחדתי שזה יקרה לי, שאני אצטרך עזרה בללכת, שאני לא יהיה עצמאית, שאני אצטרך עזרה במשהו.
זה היה לי קשה, אני בחורה מאוד מאוד עצמאית, שהאחות באה להעיר אותי הייתי כמו חדשה, קפצתי מהמיטה, היה לי קצת סחרחורות קלות אבל בוא נודה בזה אחרי כל הלילות שלי עם אלכוהול הייתי יכולה לשים גם עקבים של 14 ס"מ ולא ליפול.
לכל אחד הכניסו את המלווה פנימה, אני אפילו לא הייתי צריכה שיכניסו, הייתי ערנית הלכתי, למרות שהרבה ממה שאמרו לי בדיעבד אני לא זוכרת.
עד שהגעתי הביתה כבר התרוצצתי עם הכלבה שלי.
כנראה שהייתי כל כך בחרדה מהאפשרות שאני יהיה מטושטשת שהמוח שלי היה יותר חזק מכל הסמים שנתנו לי.
הייתי צריכה לקום בבוקר ולאכול משהו ואז להיכנס לצום של 8 שעות, אבל העדפתי לישון עד מאוחר ובגלל שלא אכלתי מיום לפני, נכנסתי כבר
לצום של יותר מ-24 שעות, הייתי ממש רעבה והכי נורא צמאה.
אחרי הבדיקות האחות אמרה לי לשתות רק אחרי חצי שעה ולאכול אחרי שעה אחרת אני אקיא, בעשר הדקות אחרי הבדיקה הייתי כבר בכוס מים החמישית, וחצי שעה אחרי הבדיקה כבר דפקתי סמבוסק.
ירדתי קילו תוך 24 שעות, זה מטורף, הגוף שלי מרזה בשניות. אבל בסדר אני כבר בדרך להחזיר את הקילו הזה.
רואים את התמונה הזאת:
זה תמונה שלי, שצילמתי את עצמי.
זה תמונה של מישהי שהולכת להשיג את כל מה שהיא רוצה בחיים שלה.
francine: i dont want to see you ever agian
roger: so u better not look at the sky at nightbecause im a star
בא לי לעשות פוסט כייפי כזה, להשתולל לגמרי לדפוק איזה כמה שוטים של טקילה (האמת שאני יותר בחורה של צ'ייסרים) ולעשן כמה שאכטות.
אתמול עשיתי בדיקות דם, אני יודעת שזה לא כואב ובכלל לא מפחיד, אבל עדיין תמיד אני אעצום עיינים אצבוט את עצמי ביד השניה וברגע של הדקירה אני גם אפלוט אנחה קטנה, ותמיד הזקן שלידי יצחק אלי.
קניתי לעצמי משקל, תודו שהוא ממש בסטייל
ובגלל שהיה לי בוקר לא מוצלח כי קמתי ממש ממש עייפה, אז באופן אירוני לגמרי הלכתי לסופר וקניתי מלאאאאאא אוכל! והחלטתי לא להרגיש אשמה בגלל זה ולא להרגיש לא טוב עם זה, פשוט להנות, ובאמת שנהנתי! אכלתי ואכלתי. זה דיי ממשיך גם היום.
הסתכלתי קצת באינטרנט על מעצבים, אני בדרך כלל שונאת שונאת את כל הסטייל היפני הזה, אני שונאת אותו.
אבל דווקא מצאתי מעצב נחמד, יפני, שפעם ראשונה הצלחתי לאהוב את הסטייל הזה, להתחבר עליו קצת.
זה מהשבוע אופנה בטוקיו
תצוגה של w♥c Spring 2013 Collection
עדיין זה לא הטעם שלי במאה אחוז.
הסתכלתי גם על העיצובים החדשים של דיור, ומצאתי את המעיל הזה, בצבע ארגמן כזה
אני כל כך אוהבת את הצבע הזה. הוא עמוק.
אני לא מתה על מותגי העל האלה, אני מודה שיש להם עיצובים יפים, אבל זה הפך כבר למשהו פלצני, אני יותר אוהבת את אופנת האנדרדוג
של לקנות חולצה ב-10 שקל בשוק וכולם שואלים אותך מאיפה זה ולא מאמינים שאתה עונה להם.
וזה עוד משהו ממש נחמד
ניסיתי את זה, וזה באמת עובד וממש קל, הבעיה היא עם יש לך שיער דליל (כמו שלי) זה נראה פחות טוב, אבל עדיין עובד.
מצטערת שיצא לי פוסט כזה, אבל היה לי בא, אני אני מתחרטת על זה שהצטערתי.
בכל מקרה אתם חייבים לראות את הלהקה הזאת, אני מכורה אליה כבר הרבה זמן, וסוף סוף הם הוציא קליפ לשיר האהוב שלי שלהם.
הם יורדים בו על ליידי גאגא, אחרי שהיא ביקשה מהם להיות המופע חימום שלה והם סירבו.
פעם אהבתי את ליידי גאגא עד שהיא נהייתה מיינסטרים מסריחה ולובשת פרווה של שועלים שבשביל להרוג מחשמלים אותם.
בת זונה.
קיצר תשמעו
אני לא מבינה למה הם לא מוכרים בישראל, אני חושבת שצריך להקים איזה תחנת רדיו שיהיו בה שירים באמת באמת טובים.
החלטתי שהבלונד החדש שצבעתי ממש לא יפה, ואני עבודת עצות בנוגע אליו.
יום חמישי אחת הבנות האהובות עלי באה לבקר, אחרי חצי שנה שלא התראינו, כל כך שמחתי, היא באה אלי ודיברנו ודיברנו ודיברנו
לא הפסקנו לדבר, אפילו אחרי שיצאנו וחזרנו המשכנו לדבר עד שנרדמנו, היא נתנה לי להרגיש כמו ילדה קטנה.
היא כל כך יפה.
קמנו בבוקר והיא גרה רחוק ממני, אז נסענו לתל אביב שם התפצלנו ואני נשארתי לעשות שופינג, לא עשיתי יותר מדי, קניתי רק מה שבאמת הייתי צריכה
ואפילו הפתעה לאמא. קצת יקר, אבל רציתי לשמח אותה.
התבאסתי על מה שבזבזתי אבל כבר בשישי בצהריים הלכתי לעבוד ודיי הרווחתי כמעט את כל חזרה.
למחרת הלכתי עם חברות לטיול, אני דודה מאמא וקושקושית עשינו מסלול ברגל, ולי וחבר שלה הצטרפו אבל הם היו בריב והאווירה הייתה מתוחה אז אחרי המסלול התפצלנו שוב.
הדבר שאני הכי שונאת בעולם זה סנדלי שורש או קרוקס וכמובן שכולם באו עם שורש, אני כל כך שונאת את זה!! זה פשוט מכוער
אני מבינה שזה נוח, אבל יש גם דברים נוחים שהם יפים! מה שאני מנסה להגיד שלפעמים בחיים עדיף ליפול מצוק מאשר ללבוש את הנעליים האלה.
אחר כך נסענו לירדן עם כל עם ישראל והפסולת שלו, מצאנו לנו אזור שקט ושכבנו, אני עשיתי גלגלונים כמו ילדה קטנה (אני מודה), אבל פשוט היה לי דחף בלתי נשלט, השמיים היו כהים כאילו עומד לרדת גשם אבל היה קרני שמש בכל מקום והשדה מלפנינו היה כל כך ירוק והנחל שזורם מאחורינו, שארבעתנו על המחצלת יושבות ואוכלות פרכיות עם טונה, אני לא חושבת שאפשר לבקש רגע יפה מזה, נרדמתי קצת, ושקמנו הלכנו לראש פינה עצרנו שם לאכול משהו מתוק וחזרנו הביתה, בזמן שחזרנו הביתה שוב פגשנו את כל עם ישראל, פקקים מטורפים, אבל נהנו, כי היינו עם עצמנו, שרנו רקדנו וחשפנו את עצמו בפני מכוניות של אנשים זרים (סתם החלק האחרון המצאתי) אבל הבנתם את הרעיון
בזמן שאני ודודה יצאנו לעשן אתמול ישבנו ביחד ודיברנו
חבר שלה נפרד ממנה אחרי שנתיים וקצת קשה לה עכשיו, להיות לבד.
אמרתי לה שהיא חייבת להבין שהיא לא יכולה לקפוץ מבחור לבחור, שהיא בחורה מדהימה ויפה ועם אופי טוב (ואני לא סתם אומרת, זה נכון)
והיא צריכה ללמוד להיות עכשיו לבד. שהאהבה מספר אחת שלה בחיים צריכה להיות עצמה, ואז מישהו אחר.
היא שאלה מה איתי מתי אני יהיה מוכנה למישהו, אמרתי לה שיש לי אופי קשה ומוזר לפעמים, שאני יותר מדי ופחות מדי, אין לי מינון נכון.
קשה לי להיות חנוקה
ואז עשינו רשימה של דברים הכי מוזרים של כל אחת מאיתנו
כמו זה שאני גוזזת ציפורניים, או מפחדת מרכבות שנכנסו לרציף, ושאני הולכת לקיק בוקס פעמיים בשבוע רק כדי להרביץ לשק איגרוף בשביל לשחרר עצבים, שאני אוהבת לראות טלנובלות בשפות זרות ולא להבין מה הם אומרים, וכל פעם שאני קוראת עיתון אני חותכת ממנו תמונות וכתבות שאהבתי ושומרת, או שאני כותבת אני פשוט מחסירה מילים.
ואני רוצה שתשמעו שיר שחיפשתי דיי הרבה זמן
אני יודעת שכולכם תחשבו שזה איזה שיר פופ מגעיל, אבל תכלס הז'אנר שלו הוא יותר האוס
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
עדיין זה לא הטעם שלי במאה אחוז. 
