יש לי תמונה בראש של מבט מלמעלה של שני סירים גדולים על הגז, כאלה מברזל בהיר ישנים כאלה, ובתוך אחד הסירים עכבר לבן.
מה זה אומר לעזאזל? דמיינתי את זה שאתה רק קם בבוקר חצי ישן חצי ער, ואז זה המשיך בזה שהם רותחים ולעכבר חם. והוא מתחיל להתפתל, אבל הוצאתי אותו משם כי לא יכולתי יותר לראות אותו מתענה. לא הוצאתי אותו פיזית כי לא הייתי שם. במוח איך שהוא הוא יצא משם.
וזה אחד השיחות שניהלתי עם הילד שאני שומרת עליו. הוא בן 3. אני לא יודעת למה יש לי הרגשה ששווה לשמור אותה.
אני: "איתי אני מאושרת"
איתי: "למה?"
אני: " לא יודעת הכל מסתדר אתה מבין?"
איתי: "אני ירה בך"
אני: "ומה איתך?"
איתי: "בום"
אני: "אתה מאושר?"
איתי: "את מתה".
נכון זה מהפוסטים האלה שבדרך כלל נשארים בטיוטות? חחח
היום הייתי מזה מאושרת, באמת הייתי מאושרת. לפחות החרא הזה החזיק כמה שעות.
היה לי את הקורס שלי, שרציתי לחזור הביתה (יותר מוקדם מכולם כרגיל) גיליתי שנעלו אותנו בפנים, זה היה כל כך מעצבן.
נכנסתי לכיתה ואמרתי שאין לי סבלנות לחכות כי אני עייפה, ואז נזכרתי שבדיוק משפצים את הבניין ויש פיגומים, אז אמרתי שאני יוצאת דרך הפיגומים.
הם חשבו שאני צוחקת, אבל שפתחתי את החלון לצאת הם אמרו לי שהם לא מוכנים שאני אעשה את זה. לא רציתי להתחיל להתווכח כי אני לא צריכה עוד אנשים שיגידו שאני משוגעת. אפשר לחשוב, על הפיגומים עומדים מלא עובדים כל יום. מה הבעיה בזה?! אבל לא רציתי למשוך תשומת לב. אז אפילו לא נכנסתי לוויכוח של כן או לא.
צ'טו הביא לי מזרון של נסיכות, אני באמת נסיכה, מזרון כיף כזה. יואו. אני מזה שמחה, אני הולכת לישון טוב בלילה.
הפסקתי גם לאכול, אפילו אמא שלי אמרה לי שרזיתי המון והיא אף פעם לא אומרת לי כלום.
הגוף שלי פשוט מתפרק לגמרי, יש לי כל הזמן סחרחורות, ובחילות, אני לא יודעת כבר.
אני מתחילה לחשוב שהכאבים שלי הם באמת נפשיים. אני רק לא רוצה להשתגע.
חוץ מזה זהו. אני לא יודעת מה קורה לי, אבל משהו עובר עלי.
אתמול היה כיף, השתכרתי לגמרי, לא תכננתי בכלל לשתות, הלכנו לידיד והיה לו ערק, שתיתי רק צ'יסר אחד, שהגענו למסיבה הזמנתי בירה, ושתיתי רק שליש, אבל זה הפך אותי לגמרי, אני חלשה בשתייה. אופס.
הגעתי בהאנגובר לעבודה, והיה יום קשה. אבל שרדתי אותו.
הדבר שאני הכי אוהבת בעצמי זה שאני שיכורה אני הופכת להיות שיא הנחמדה, ואני מדברת עם כולם, תוך חצי שעה אני כבר מכירה את כל המסיבה, אני באמת חברותית, אני מהאלה שהולכת וכולם נותנים לה כיף ומדברים איתה. אני פצצה במסיבות. הכרתי מישהו אתמול שגר בארצות הברית והוא אמר לי שהוא מפיק של איזה דיי ג'י ישראלי, מוכר, אבל אני שונאת שמנסים להרשים אותי, אמרתי למפיק הזה שאני מצטערת אבל אני לא שומעת שירים של הדיי ג'י הזה וזה ממש לא הטעם שלי. ממש יבשתי אותו. אבל הדברים האלה לא עושים לי את זה.
המסיבה הייתה נחמדה, ידיד שלי קצת התבאס, הוא תמיד משכנע אותי לצאת, בסוף אני נהנת והוא לא.
שירדתי מהאוטו הלכתי בזיגזגים הייתי כל כך מחוקה שאפילו לא נעלתי את הדלת. ישנתי כל הלילה עם דלת פתוחה.
היום היה לי שיעור נהיגה, היה לי יום ארוך ומעייף ועוד לא הספקתי להגיע הביתה, אני כבר מתוסכלת כי לא הולך לי, והמורה נהיגה תפס אותי לשיחה.
שיחה רצינית כזאת, הוא התחיל לדבר איתי על הנהיגה שזה משקף את החיים, הוא אומר לי שהוא יכול לראות את הגלגלים במוח שלי זזים ושאני צריכה להפסיק להיות קשה עם עצמי.
לא יודעת בכלל מה הוא אמר, כי זה לא באמת עניין אותי.
זה פשוט היה פעם ראשונה שמישהו מבוגר לוקח אותי רגע לשיחה רצינית על החיים.
והייתי כל כך עצובה שירדתי מהאוטו, רציתי לבכות, אבל לא באמת.
ישבתי במדרגות של איזה רחוב נטוש ועישנתי.
לא יודעת, כנראה שציפיתי מכמה אנשים בחיים שלי לעשות לי שיחה כזאת, ולא דווקא ממורה נהיגה שאני נראה לו אבודה.
וככה, למרות מה שחשבתי, הבחור לא התחיל איתי, הייתי באמת מופתעת, הוא
אפילו לא חיפש את המבט שלי כמו פעם. אבל כבר לא אכפת לי, כי השיער שלו ממש
מכוער וירד לי לגמרי ממנו.
לעומת זאת השני הבן זונה הזה, שמאוהב בי מגיל 16, התחיל איתי מול חברה
שלו. ואני מסתכלת על חברה שלו וזה פאקינג מעצבן אותי! כי לא אמור להיות לו
חברה! הוא אמור להיות נואש ולרצות רק אותי! אני יודעת שבנקישת אצבעות הוא
יעזוב אותה ויבוא אלי. אבל זה שהוא בא עם חברה שלו אתמול זה עיצבן אותי.
הוא לא הסתכל עלי כמו תמיד! כי חברה שלו הייתה שם. רק בסוף הוא התחיל איתי!
אבל אני בחורה של התחלה.
והשלישי שאפילו לא חשבתי שהוא אופציה, לא הפסיק להתחיל איתי כל הלילה,
קלטתי את המבטים שלו מסתכל עלי מההתחלה עד הסוף. הוא אף פעם לא היה בכלל
אופציה, אבל זה דווקא נחמד.
אני השתכרתי לגמרי, אני לא זוכרת כלום וכנראה שעשיתי הרבה פדיחות. זה מה
שקורה שמערבבים כדורים ואלכוהול. רוב הערב ראו לי את התחתונים.
אבל איזה כיף זה שאני לא שמה זין.
עוד לא סופ"ש ואני כבר בהאנגובר שני, מזכיר לי קצת את החיים של פעם.
בפברואר אני אעשה הערכה מחדש. אני לא חושבת שאני אמשיך לגור בישראל.
ותודה על האיימילים ששלחתם לא חשבתי שמישהו באמת ישלח
אני מצטערת שאני מעדכנת כאן מלא, אבל המחשבות עוברות לי בראש כמו זבובים ואני מנסה לתפוס אותם אחת אחת.
היום אני הולכת לפגוש אותו ואם ההרגשה שלי נכונה הוא הולך להזמין אותי לצאת. כולה דיברתי איתו פעם אחת, אבל בחיים לא ראיתי עיינים שכל כך רעבות לראות אותי כמו אז בפאב. בכל מקרה זה עובד לטובתי כי לדעתו יש לנו איזה חיבור נפשי כבר. למרות שאני בכלל לא רוצה אותו. אבל את מי אני כן רוצה? אני לא יודעת. אולי לפעמים אני צריכה לעשות משהו שאני לא רוצה.
אני לא אוכלת היום, ואני הולכת לעשות טיפול פנים.
מחר אני חוזרת כבר לשגרה. תודה לאל.
אם אתם אוהבים אותי תשלחו לי איימילים הזויים זה הכתובת שלי אני אשמח לקרוא משהו משמח [email protected]
החלטתי שבסילבסטר לא משנה מה אני הולכת להזדיין עם מישהו.
ועכשיו אני צריכה לנקות את הבית. איזה כיף לי.
ובלי קשר כלום, אני היחידה שזה מצחיק אותה רצח, משרד הבריאות הצליחו פה
אני חושבת שאני צריכה ללמוד איגרוף, אני צריכה איזה ספורט שממש יוציא ממני את הכל.
אתמול נפגשתי עם הבנות, אני לא יודעת מה להגיד לכם, אני מרגישה מרוחקת שנות אור.
אני מהבנות האלה שאפילו הליכה לסופר איך שהוא תהפוך למשהו מעניין, שאני אדבר עם מלא אנשים או שיקרה משהו מצחיק, ואני מרגישה שאני באה ויש לי כל כך הרבה מה לספר ואצלם כלום, הכל שיגרתי ומשעמם כזה. ומה שיוצא שאני מספרת מליון ואחת סיפורים ואני מרגישה כאילו רק אני מדברת, ואני תמיד במרכז העניינים לא משנה איפה אני, אבל לא ככה, ככה אני לא אוהבת להיות. לא משנה אתם לא תבינו.
בכל מקרה אני מנסה לגמור כבר עם הבלוג הזה, זה סתם תופס לי זמן מהחיים שאני לא רוצה לבזבז. אבל אני לא מצליחה, וזה בגלל שאני תמיד חייבת לכתוב, מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי יומנים, וזה מצחיק כי זה תמיד כתיבה גרועה ואותם רעיונות כלום לא השתנה. אני באמת לא משתנה.
היתרון של הבלוג שזה ממוחשב, אז אני יודעת שזה שמור איפהשהוא וזה לא יכול ללכת לאיבוד. וזה גם קריא יותר.
אני שיכורה. עכשיו 9 בבוקר ואני פאקינג שיכורה, יש כאלה ששותים מלא ואז קמים עם האנגובר נוראי, אז לי אין האנגובר, אני כל כך רגישה לאלכוהול שאני פשוט קמה עדיין שיכורה. בגדול אין לי בעיה לקום שיכורה, הרווחתי עוד יום של סטלה, אבל היה לי היום שיעור נהיגה, עשיתי שיעור נהיגה בעודי שיכורה. כל הזמן הייתי בטוחה שהאוטו זז שהוא לא.
אחרי הארוחת ערב ביום שישי לא היה לי כוח יותר לכלום, נכנסתי לחדר וראיתי שיש מרתון גוסיפגירל, נזכרתי שלפני שעברתי לגרמניה הייתי רואה את זה מלא ועכשיו סוף סוף יש לי זמן להשלים את כל הפרקים (זה היה בערוץ 20 מרתון סופ"ש), ראיתי עוד פרק ועוד פרק ופתאום גיליתי שכבר שתיים עשרה, רק שלוש חברים הזמינו אותי לצאת היום, ולא היה לי בא עם אף אחד מהם, אז פשוט נשארתי בבית. והמשכתי לראות עד איזה שלוש בלילה עד שנרדמתי מרוב עייפות ושקמתי בבוקר מוקדם הדבר הראשון שעשיתי זה לראות עם עדיין משדרים את זה.
את יום שבת גם ביליתי בבית, ואז צ'טו התקשר ואמר לי אם אני רוצה לבוא איתו להתפרע קצת. אמרתי יאלה אני זורמת, למרות שלא היה לי כוח אבל הייתי כל הסופ"ש בבית, נפגשנו עם חבר טוב שלו מהצבא והחבר הזה הוא יאנו סטייל הארד קור מגניב כזה, והוא נראה שיא הקשוח אבל הוא לא באמת, מהאלה שמזיין כל הזמן ומנגן עם אנשים מפורסמים לפי מה שצ'טו סיפר לי. יש לנו קליק כזה זורם, בקטע חברי כמובן, הוא בחור שלא נותן מחמאות לאף אחד והוא אמר לי אתמול שהוא אוהב את הסטייל שלי, אז הוא הצליח לזכות באהדה שלי.
ישבנו בפאב והשתכרנו, יותר נכון אני השתכרתי. היה ממש נחמד.
אחר כך צ'טו רצה ללכת למסיבות גייז שלו, כמובן שהידיד שלו לא בא איתנו, הרי סטרייטים בנים מפחדים מזה. נכנסו למסיבה, רקדתי כמו מטורפת צ'טו אמר לי שהראתי לביונסה מה זה, לא נשארנו במקום הרבה זמן כי כבר היה מאוחר. ישר עליתי לבמה רקדתי לי קצת ביקשתי מהדיי ג'יי שישים שיר של ביונסה וחייתי לי בסרט, התחילו איתי כל כך הרבה במסיבה הזאת, כל 5 דקות מישהו אחר, אני לא מבינה למה גייז מתחילים איתי. זה תמיד מצחיק, ובזמן שצ'טו יושב על הבר מצאתי איזה מישהו ועשיתי איתו קרב ריקודים כזה. חחחח, היה פותח.
שלחתי לחברות שלי שהזנחתי ולא חזרתי לטלפונים אסמס "היי בנות, רק רציתי להגיד לכם שאני מצטערת שהזנחתי אותכם בסופ"ש עשיתי מרתון גוסיפגירל של יום שלם, לא עצרתי אפילו להשתין, הייתי במצב רוח מוזר, בכל מקרה אני בדרך לת"א ללילה פרוע, אוהבת אותכם! חנוכה שמח ביאצ'ס!" אני חושבת שזה מכתב התנצלות מודרני מעולה.
בדרך חזרה ברח למישהו סוס מהאוטו, חחחחחח אני לא יודעת איך זה קורה, אבל פשוט הכבאים ניסו לתפוס סוס בכביש הראשי. והייתי בטוחה שחלמתי את זה כבר.
בכל מקרה, אתמול ראיתי את הפרק האחרון של מדיום, מישהו יכול להגיד לי למה לעזאזל הרגו את ג'ו?!
זה פשוט יוצא לי מהפה, אני לא שולטת בזה, רק צריך לגרום לי להגיע לרמה מסויימת של עצבים וזהו. אני לא בחורה שמקללת אנשים שהיא אוהבת.
אני עושה משהו יותר גרוע, אני פשוט אומרת להם את האמת, ואני מצליחה לקחת את כל הכישלונות שלהם להטיח להם בפנים ולהראות להם כמה הם אשמים בזה.
ואני לא מפסיקה, אני שונאת שאת אומרת להם שהם לא בסדר ומתחילים לבכות, אני לא מרחמת על כאלה, ההפך זה יותר מעצבן אותי, ויכול להיות בן אדם שיבכה מולי ואני פשוט אגיד לו שהרחמים העצמיים האלה לא עובדים עלי. אני קרה כמו קרח.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי: