אני חושבת, שאחרי 13 שנות סבל בקירוב מותר לי לומר את זה. אני שונאת את העיר שלי, בגלל סיבה אחת פשוטה- חיי הלילה והבילויים.
המקומות שאפשר לצאת אליהם בשישי בערב הם בר אחד שלא מכניס מתחת ל18 ולרוב גם לא מתחת ל21, ועוד קמצוץ ברים מעל 21. בודקים תעודות זהות בכניסה, הייתם מאמינים?! אני מניחה שלא, כי בטח בעיר שלכם יש איזה 50 ברים שבחצי מהם כל הלקוחות בני 15. אה וגם שכחתי לציין שאף אחד מהברים האלה לא במרחק הליכה משום שכונה בעיר, ככה שחייבים אוטו.
אין שום דבר פתוח בשישי בערב- ואני מדברת כרגע על מסעדות- מלבד 2,3 בתי עסק שכמובן נסגרים בסביבות 1 בלילה. כמובן ששכחתי את הקולנוע, הבאולינג והסנוקר, שאחרי שהייתם בהם מספר פעמים מתחילים לאבד מהאטרקטיביות שלהם. חוץ מזה, מי רוצה לשחק סנוקר אחרי שכל השבוע הוא מתפלל להתפרקות?
בקיץ- אפשר לשבת בפארק, או, לחלופין, לשבת בפארק. בחורף- אפשר לשבת בפארק ולמות מהיפותרמיה, או לשבת בבית ריק, מה שלרוב אין.
אם יש לך אוטו, אפשר לצאת מהעיר, אבל אז צריך למצוא חניה, ולחלק מהאנשים אסור לשתות והם מתבאסים ולעיתים גם מבאסים.
אחרי שעשית את כל זה, היה מקום איפה שרצית, והזמנת,
אתה צריך לנסות להנות. זה לא קל.
אז אפילו אני, מסוג האנשים שלא אכפת להם לשחק גולף בשישי בערב העיקר לראות אנשים, מאבדת כבר כל שמץ של חשק לחיות, ומעדיפה להישאר עם הפוך ועם הסרט, ועם הדמעות והגעגועים תקועים להם עמוק עמוק עם ארוחת השישי איפה שאף אחד לא רואה. לספר לעצמי שיום אחד זה ישתנה?
אני מספרת.
בנתיים אתם מוזמנים לשמוח על מזלכם הטוב, או על החברים שלכם, שמוצאים מה לעשות גם בתנאים מחפירים שכאלה.
אם יש לכם רעיונות, הצעות לשיפור, עלבונות, הכל יתקבל בברכה. הייתי מאוד רוצה להבין מה אני עושה לא בסדר שאני פשוט לא מצליחה לבלות כמו שאני רוצה. מה הייתי יכולה לעשות אחרת כדי להשתפר. אם זה יהיה ככה בצבא, נראה לי שאני אקנה פשוט ודקה כל שישי ואשתה אותה לבד ואז אהפוך לאלכוהוליסטית. הסוף 
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Seeker