אני שונאת את הדמיון, כי הוא רק גורם לי לשוט למקומות שלעולם לא אגיע אליהם. זה יותר כואב ממרצה, יותר מאכזב מממצה.
הוא גרם לי לראות אותנו בערב חורפי, מחזיקים ידיים, נכנסים לאיזה בית קפה קטן כי התלהבנו ממשהו בחלון הראווה.
קונים את המשהו הזה. זה כנראה יהיה איזה קאפקייק הזוי או בונבון מגרה.
ראיתי אותנו ככה כבר אחרי הפעם הראשונה שראיתי אותך.
אבל הדמיון הזה אף פעם לא יכל להתרחש. כי באיזה רחוב כבר נלך, אנחנו נפגשים רק פה וגם אז בקושי יוצאים מהבית.
ולמה שנקנה משהו, אין לך שקל על התחת, אז אתה קונה את הבירה הכי זולה בפחיות מגעילות כי אתה אוהב בירה.
ואין סיכוי שאני אחייך ככה, כמו בדמיון שלי, כי תמיד שהיינו במקום ציבורי הרגשתי שאני צריכה לשמור עלייך ממשהו. אפילו לא ידעתי ממה.
הוא גרם לי לדמיין אותי ואותך זוג. כזה שהולך לאירועים המשפחתיים אחד של השני.
אירוע משפחתי ראשון שאני אצלך, אני מבקשת לעזור וממש שמחה שמרשים לי. כמובן מתנדבת למחלקת חיתוכים, כמו תמיד.
מחמיאים לי על הצורה שאני חותכת או לפחות לא חושבים שאני כישלון גמור במטבח. שואלים אותי קצת על עצמי.
אני שואלת שאלות מביכות כמו איפה הקרש ואם אפשר סכין, ואם הצורת חיתוך הזאת זה בסדר.
בסוף אני מציצה מאחורי הכתף ואני רואה אותך עובר לרגע, מחייך, כי איזה מביכה אני ואיזה יופי שאני מסתדרת.
אבל כל זה לא יכול לקרות, כי אני עדיין בקושי מכירה אותך ואלוהים יודע אם אתה בכלל רוצה שנהיה זוג, או שאתה רוצה רק סקס. רק שעוד לא עשינו סקס בכלל.
אני מדמיינת אותנו בדייט ראשון. אתה נורא ביישן ולא יודע מה לעשות עם עצמך ומתוודא וידויים כל כך אישיים,
שגורמים לעצמך לשנוא את עצמך תוך כדי, ואני רואה הכל ובא לי להביא פופקורן מרוב שזה מבדר ותוך כדי למעוך אותך מרוב שזה חמוד.
העיניים שלך בוהקות. הן עיניים הזויות מרוב יופי. העיניים הכי יפות שראיתי, וראיתי הרבה עיניים שחשבתי שהן יפות.
השיחה גולשת לספרים, ומוזיקה, ואנשים, ודברים עמוקים שאני אוהבת לדבר עליהם.
רק שכל זה לא יכול לקרות כי כולה ראיתי אותך פעם אחת ועבדנו ביחד ומה לעזאזל, טוב שלא בניתי את התוכניות של הבית.
ולא נראה לי שנעבוד ביחד שוב ואתה בכלל אמור לעזוב.
ולי אין ביצים.
או שיש לי בעצם?
אני מדמיינת שהשתחררתי, וזה לא יכול לקרות. כי אני לא. כי יש עוד תקופת מאסר לרצות.
הכל כל כך מדכא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Seeker