לבכות בשקט זו אומנות שאתה רוחש
אחרי שאתה חיי באותו חדר עם אדם נוסף 4 שנים.
לבכות בשקט זו אומנות שאתה רוחש כשאתה לא רוצה שידעו שכואב לך או שאתה עייף מידי להכול.
לבכות בשקט זה כמו מה שזה נישמע, להוציא את כול החרא החוצה, אבל בלי שישמעו,
אז מזל טוב לי. אלופת הבכי השקט,
אז יש לי אבא פסיכי ומכה.
חברים שלא באמת אוהבים אותך,
אמא אחת פסיכית,
ומשוגע אחד שכול הזמן מנסה לזיין אותי.
אז ככה אני סוגרת את שנת 2012?
אוף אפשר להתחיל אותה מהתחלה יש כול כך הרבה דברים שהייתי משנה. כמו למות?
ושוב התחושה הזאת של להיות כול אחד חוץ מעצמי ומי אני בכלל? אני מפחדת מידי לגלות? אני מפחדת שגם אני ישנא את עצמי? מסתבר שלכולם יש סיבה לשנוא אותי אפילו סבא וסבתא שלי,
השיר של מה שמם- אני אחלום לנצח לא מפסיק להתנגן לי בראש סעמק,
"אולי יהיה טוב גם בלעדי" בטח שכן,
ושוב לילות בלי שינה לכתוב למגירה או לאיזה בלוג שאפחד גם ככה לא יקרא (אני מקווה)
אבא צדק אני צריכה לחזור לטיפול הפסיכיאטרי או לפחות להצליח להתאבד כראוי (כדבריו)
יש מצב שהוא צודק. בכול זאת הוא אבא שלי.
ונימאס לי לשקר וגם לבכות בשקט ולכתוב לבלוג שאפחד לא יקרא,
ושוב 12:30 וצריך לקום עוד 7 שעות ולהיות נורמאלית כי אין מקום לשונים ואתה צריך להיות מושלם וחזק אחרת יאכלו אותך בחיים
כן ככה זה כשאתה אמור להיות בחברת "מלח הארץ" כן נו מהילדים האלה המושלמים עם המשפחה המושלמת שהניסיון הכי קשה שהיה להם בחיים זה לנסות לעשן סיגריה.
על מי אני עובדת אני בכלל לא מתאימה לכאן, אני רק מדרדרת את החברה.
וכן אז מה אם אני חופרת על הזין שלי.
ולבכות בשקט כי אין יותר מה לעשות. סעמק בא לי לשתות. 
Wake up with a smile,
To pretend that everything is perfect ... As usual
And yes, I'm fine.
No I'm not lying, again
בבלוג זה
בכל הבלוגים
