כשהבן אדם שאת מחשיבה לחבר הכי טוב שלך ממשיך לרמוז לך שאת שרמוטה ואת מעצבנת ולא מצחיקה יותר, הבטחון העצמי, איך לומר את זה בקיצור, מתערער?...
גרמת לי להרגיש כאילו אני מהבחורות האלה, שאנשים יכולים להגיד להם "אני הייתי בועט לך בווג'אינה, אבל אני פוחד שהנעל שלי תלך לאיבוד".
אני מתגעגעת לאקס שלי, כי הוא מסמל לי את מה שהייתי פעם, גיקית קטנה וסקרנית שלא יודעת הרבה, חוץ ממה זה סטארטרק ומי זה R2D2.
והכי חשוב, הייתי תמימה, עד שהוא הרס את זה כמובן.
אבל במקום לגרום לי להרגיש רע עם עצמי שדיברתי על בנים, הוא גרם לי לפתח אישיות וטיפח אותי בתור החיית מחמד שלו או משהו כזה.
בקיצור, עכשיו אני סתם בן אדם רדוד שפוגע בעצמו פיזית ומנטלית הרבה.
איזה כיף להיות אני נכון?.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
