מעבר לקצה היקום

עבודה גדולה להגשה ליום שלישי בלי חריגות. שבעה עמודים, מראי מקום עם עמודים, מידע ספציפי עד מאוד בכל פרק.
עבודה (Job) מחר מהצהריים עד הערב. ביום שישי עד הצהריים. ביום ראשון עד הערב. לחץ גם בעבודה הזו.
מבחנים בקרוב, 20 יום ליתר דיוק. בדידות, באה והולכת בגלים לא צפויים.

אולי זה זמן טוב לנסות להכריח את עצמי לאהוב אלכוהול.

פעם בכמה זמן זה קורה לי. עמוק בתוכי קיים מאגר אנרגיה נסתר, לא הגיוני, לא מובן שפורץ לעיתים רחוקות החוצה לצורך משימה מסויימת - ואחת שהתעוררה לה ברגע אחד, בלי שום הסבר או גורם.

זה בדרך כלל קשור לניקיון (שטיפת כלים, הורדת זבל, צחצוח הארונות) בלי שמישהו בכלל ביקש ממני או ציפה ממני, ובלי שציפיתי מעצמי.
אבל פעם בכמה חודשים מתעורר בי ללא שום אזהרה מוקדמת הצורך בניקיון מקיף. אני מדבר על זריקה של כל דבר שהוא לא חשוב, טאטוא ושאיבת אבק בכל הבית, שטיפה מקיפה ביותר של כל הבית (פעמיים בעצם), הדחת כלים, הברקת נירוסטה וארונות, ניקיון אסלות, וסדר כללי.

מעניין אם האנרגיה הכמוסה הזו קיימת באופן תמידי, ואם אני אוכל ללמוד לשלוט בה ולתעל אותה לדברים אחרים - אם כן, זה יהיה נהדר. 

שמתי את כלבי בפנסיון יום, אחד נחמד עם עצים, צמחייה, ובלי כלובים - לימים הקרובים.
ההורים שלי בחו"ל עד יום חמישי, ולי יש עבודה ולימודים: לא מגיע לו להישאר לבד כל כך הרבה שעות בבית גם יהיה אפשר לארגן מישהו שיוציא אותו פה ושם. אני מקווה שהוא יהיה בסדר כי הוא מאוד נקשר אלינו. תהיה לו תעסוקה - אז אולי אני לא צריך להיות כל כך מודאג.

ובינתיים אני לבד. אפוף במחשבות, בתכנונים, בתהיות, זכרונות... זה לא המצב הטבעי שלי, לבד. אני לא מדבר על רווקות, אלא לא להיות מוקף בבני משפחה או אנשים נוספים. רק אני לעצמי. זה מרגיש כמו ריקנות כרגע. 

צריך ללמוד. לא סתם ללמוד, 3 עבודות יש להגיש בשבוע הקרוב - אחת של שישה עמודים למרצה נוקשה ופדנט. עבודה נוספת עבור מרצה שבניגוד לחוקי הפיזיקה מצליחה לדבר כל הרצאה כפליים ממה שהזמן אמור לאפשר לה בפועל. העבודה השלישית היא עוד בגדר קוץ קטן בצד. הראשונה כמעט מוכנה, אך דורשת מקצה שיפורים משמעותי שאותו אני מתקשה להעניק לה. השנייה בטיפול על ידי שותפי לעבודה, ממנו לא שמעתי עדיין (בעוד אני מתעצל להתקשר ולברר את המצב). השלישית חצי מוכנה, היא פשוטה יחסית ולא מדאיגה אותי במיוחד.

ומה אני רוצה? שום דבר הקשור ללימודים כרגע. אני רוצה סקס - לא סטוץ חסר משמעות, אבל לווא דווקא חיבור מוחלט של נפשות - אינטימיות פיזית מלטפת, בקצב איטי, להתענג על כל רגע, על כל העברת יד וליטוף, על כל מגע של שפתיים ולשון, על כל חלקת עור חשוף, שיער, עיניים, שפתיים, אף, צוואר, חזה, בטן, גב, רגליים. בא לי סקס שימשך שעתיים, שהדבר היחיד שארצה לאחר מכן הוא לישון, תשישות טובה ומספקת, עם שרירים רפויים. ואז לים, עם שמיכה מלטפת על חול רך, בצל ולא בשמש הלוהטת. בלי אנשים כמעט מסביב, רק קול של גלים ומוזיקה מרגיעה.

אבסורד לחשוב שאני יכול לקבל את מה שאני רוצה ברגע זה - זה נראה ומרגיש מופרך כמעט.
צריך לגייס את כל האנרגיה שרק יש ולסיים את מה שצריך. מה שארצה תמיד יוכל להישאר בגדר פנטזיה שתנחם אותי ותציק לי כאחת.