אני מרגישה כלכך לבד, כאילו אינלי למי לפנות.

גיליתי שחברה הכי טובה שלי חתכה, וממי גיליתי את זה-משיחה שלה עם איזה מישהו מפלורידה, ברור שהיא לא יודעת שאני יודעת על זה.

אבל פאק, למה לא לבוא ולדבר? ולא רק זה, סבבה זה היה מזמן והכל, אבל גיליתי שהיא ממשיכה עם זה, והכי אינלה סיבה למה.

אני לא יכולה להגיד לה על זה, אם אני יגיד לה היא תתעצבן שבכלל קראתי את השיחה שלה איתו. שאלתי אותה פעם אחת מאיפה הפצע הזה פה ושם והיא אמרה שהכלב שלה שרט אותה. כן, ברור. אני יציק לה עוד כמה פעמים לגביי זה, כי היא עושה פשוט שטויות.

אחכ נכנסתי לשיחה שלה עם חבר שלה, וראיתי תמונה שלה ושל עוד חברה הכי טובה שלי "יעני" מתמזמזות.

כאילו פאק, מה?!

וול, השלמנו D:

חזרנו לדבר כמו פעם, כל יום כל היום. בערך.

ממש התגעגעתי אליו לשגעונות שלו, יצאנו לריצה ביחד ויצא לנו לדבר על הכל, הוא כל הזמן הזכיר את התקופה ההיא שהיה לנו קטע.

הוא אמר "כל הזמן יוצא לי לדמיין מה היה קורה אם לא היה -אותה- באמצע, זאת שבגללה לא יכלנו להיות ביחד"

והוא התקרב אליי כזה, מבחינה פיזית. נגיד ישבתי כזה טיפה רחוק הוא התקרב לשבת לידי, אני זזתי ממש טיפה בשביל שלא יחשוב שאני מתרחקת ממנו או משו. אנחנו יוצאים לרוץ היום עוד פעם, אני מקווה שלא יהיה אקוורד, חוץ מזה הכל מתחיל להסתדר לי כבר (:

בלי לפתוח פה לשטן כמובן, חזרתי לכתוב שירים, וכתבתי אחד אתמול-אחד הטובים שלי אני חייבת לציין. הוא יצא ממש ממש טוב, אני ממש אהבתי.

אוף נו. כל הזמן אני חייבת להתגעגע.

אז אחרי איזה 4 חודשים אם לא איזה חצי שנה שלא דיברנו החלטתי לכתוב לו עוד פעם.

הכל התחיל מזה שחברה שלי שלחה לי סרטון של מישהו שמנגן בפסנתר, סבבה והכל פתחתי את הסרטון ואפילו בלי להסתכל על השם גיליתי שזה הוא.

אותו אחד שהיה בינינו קטע או מה שזה לא היה. הרגע הזה, החזיר לי פלאשבאקים רציניים, כשהיינו מדברים ומטיילים ביחד, והיום ההוא על הגג, ולמרות כל הריבים שלנו וכל הבעיות שקרו בגלל זה, זה גרם לי להתגעגע אליו.

זיהיתי שזה הוא, ברור שאני יזהה אלא מה אני חייבת לזהות, לפי הידיים, לפי הפסנתר, לפי הרקע, אני מכירה את הבנאדם כלכך טוב שזה מפחיד.

בגלל זה גם הייתי בדילמה אם לכתוב לו. כי אני כבר יודעת מה הוא יגיב, שהוא לא מאמין בניסיון שני, או שלישי, או כל אחד אחר, שהיה לי את הניסיון הראשון להוכיח את עצמי, כמו מין משחק כזה, שצריך לשרוד אותו.

אז החלטתי לכתוב לו, לא רציתי להישמע כאילו אני מתחננת שנחזור לדבר, אבל אני יודעת שהתבגרתי ושאני לא אותו בנאדם שהייתי.

אני ירדתי עליו, הצקתי לו, אבל כל זה היה מתוך זה שנגררתי, לא רציתי להיראות כאילו שאני מתגעגעת אליו אחרת מה יחשבו עליי.

ועכשיו נשאר רק לחכות, למרות שאני כבר יודעת שהוא יסנן אותי או פשוט יגיד שזה לא מתאים לו או משו. ואז הוא ילך לחברים שלו ויגיד להם שאני מתחננת שנחזור לדבר.

בקיצור, החיים שלי נדפקו, ממש לא ציפיתי לזה שאני פתאום משום מקום יזכר בו ויתחיל להתגעגע. במיוחד לא עכשיו שיש לי מישהו אחר.

ערב טוב [?]