שנתיים שמרתי את זה. שנתיים שלא דיברתי איתך.
אתמול החלטתי שאני עושה את זה,אחרי שפינטזתי על השיחה הזאת בערך 20 פעם ביום.
אני התחרפנתי.
רציתי לעשות את זה. התקשרתי.
לא ציינתי את השם ,הרי מה זה כלכך חשוב?
אמרתי לך, אמרתי לך כמה שאני מצטערת ..שלקח לי זמן להבין את זה,ושבכלל אני הבנתי שאני טעיתי הרבה לפני,אבל לא העזתי להתקשר אבל זה סתם פרט שולי.
המספר פעמים שאמרתי לך שאני מצטערת הייתה כבר קיצונית מידי. בגלל שלא רציתי לקחת את הסיכון שתדע מי אני, התקשרתי מחברה, וכמובן שהייתי חייבת לנתק אחרי 5 ד'ק
והוא התעקש לדעת מי אני
כןןןןןןןןןןן אמרתי לו מי אני. והמשכתי להצטערושלא יגיב. אמרתי לו הכל זה כלכך לא קרוב לזה,אתה חיי בסרט אם אתה יודע עכשיו הכל
אני חייבת שהוא היה ממש מקסים בטלפון. הוא היה נחמד ואמר שהוא לא שומר טינה,הוא היה .. פשוט טוב. וזה מושלם בעיניי כי אני רגילה ליחס אחר כבר.
בפייס כבר התחלנו לדבר לאן הקשר הזה ילך, וכבר ציינת שאתה לא מעונין כלכך.
ואני עדיין כמו ילדה קטנה הולכת לישון אחרי השיחה הזאת, כמו ילדה שקיבלה סוכריה אחרי שהתעקשה עליה כלכך הרבה ,וכבר שלא היה מתוך רצון אלה רק כדי למצות אותה.
יום למחרת התחלתי כבר להגיד לו שלא ציפיתי שבכלל נדבר אחרי השיחה הזאת ושלא רציתי לציין שום זכר ממני בשיחה. ושרק רציתי שתדע שאני מצטערת.
אחרי יום שלם על המחשב,ועם כל הדילאיים
הדבר הזה החליט שלא נדבר. "מצטער אבל לחזור לדבר זה לא יקרה"
וכמובן שחרי קטע כזה דרמתי צריך להיות מגניבים ולמחוק אחד את השני מהפייסבוק.
אז אחרי שמיציתי את הסליחה הקיצונית שלי,מה אני אמורה להרגיש? כי ת'כלס אני לא מרגישה קסום עכשיו בשיט.
זה סתם שיר אלוהי. David Cook - Billie Jean - Full version
בבלוג זה
בכל הבלוגים
